משמרת אלעזר קכו

ואכלתם לחמכם לשובע אלא ודאי שבא להורות שאעפ"י שיהי' להם הרבה מכל דבר אבל הם יסתפקו במעט ויאכלו קימעא ומתברך במעיהם וז"כ המדרש אלו זכיתם הייתם קורין ואכלתם לחמכם לשובע שיהי' לכם מכל התענוגים ולא תצטרכו רק ללחם כי לא תתאוו להנאת עוה"ז ועכשו שלא זכיתם אתם קורין כל עמה נאנחים וגומר שגם לחם אין להם ומתאוים למאכלים טובים להנות מהנאות עוה"ז: מו) באיכה ב' בפסוק על אלה אני בוכי' עיני עיני ירדה מים כי רחק ממני מנחם משיב נפשי הי' בני שוממים כי גבר אויב צ"ב אומרו כי רחק ממני מנחם משיב נפשי וגם מה זה הי' בני שוממים כי גבר אויב איזה חידוש יש בזה כי כן דרך העולם להיות שמם בבא עליהם צרה י"ל ונקדים לבאר בירמי' ב' בפסוק לשוא הכתי את בניכם מוסר לא לקחו אכלה חרבכם נביאכם כארי' משחית י"ל דהנה יש לנו תקוה גדולה גם אם נראה שח"ו עם ישראל הולך ודל והתורה מתמעטת ומוסיפים להרבות פשע כי כבר אמר ה' יחזקאל ב' אם לא ביד חזקה ובזרוע נטוי' וחימה שפוכה. אמלוך עליכם ואמרו חכז"ל סנהדרין צ"ו מעמיד עליהם מלך רשע כהמן ובצר להם ישובו אל ה' אמנם כל זה כשיש עכ"פ עוד צדיקים בתוך ישראל שבבא הצרה יעוררו את אחיהם שכל זה בא להם מחמת עזבם את ה' במצוה פלונית ואז בצר להם יתנו לב לשוב אל ה' אבל כשח"ו הצדיקים מסתלקים מן העולם אז אבדה תקותינו כי בעוה"ר אנו רואים בחוש שהרבה יסודי הדת אשר לא ידעו המון עם כלל שהיא עבירה וגם כי יוסיפו להכות אותם מכה רבה לא ידעו לשוב בתשובה כי דרכם ישר בעיניהם ואינן יודעין כלל שחטאו וזו שהתאונן השי"ת לשוא הכתי את בניכם מוסר לא לקחו אפי' אם אביא עליהם מכות אכזריות אינן לוקחין מוסר כי אכלה חרבכם נביאכם כארי' משחית ולא נשאר מי שיעורר לבב אחיו שכל היסורים שבאו עליהם הוא רק מחמת שעברו על מצות ה' וזו על אלה אני בוכי' וגו' כי רחק ממני מנחם פירוש כי אין לי עוד נחמה ותקוה ואמר הטעם הי' בני "שוממים" כי גבר אויב פירוש בשעה שבא עליהם האויב והצר להם עמדו כמתמיהים על מה עשה ה' ככה להם כי לפי דעתם לא עשו שום עבירה וא"כ אין להתנחם כי איך ישובו מדרכם הרעה אם כבר נשכח מהם יסודי הדת ולא ידעו להבחין בין טוב לרע. ובדברינו מובן כוונת הפסוק בישעי' כ"ט לכן הנני יוסף להפליא את העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר ותמוהא הלשון הנני יוסף נהפליא את העם הזה דהול"ל להכות או לענוש את העם הזה אבל להפליא אין לו הבנה לכאור' אבל לפי דברינו יובן היטב שכוונתו שבכל העונשים ויסורים שיביא הקב"ה עליהם יפליא אותם כי יהי' לפלא להם על מה עשה ה' זאת לנו כי הם מחשיבים עצמם לצדיקים ואין יודעים כלל שעברו על התורה וביאר האיך יהי' אפשר זה לכך אמר ואבדה חכמת חכמיו כי נסתלקו הצדיקים מביניהם ואין איש שיעורר את לבם ויאיר עיניהם לראות עד כמה פגמו: בזה יובן בישעי' ס"ד הפסוק אל תקצף ה' עד מאד ואל לעד תזכר עון הן הבט נא עמך כולנו, וצ"ב הכוונה באמרו עמך כולנו י"ל שבא לעורר רחמי ה' על בניו כי עד מתי תמתין מלגאול אותנו כי בעת שחטאו ישראל אמר הקב"ה למשה לך רד כי שחת "עמך" הרי שבעת החטא אין נקראין עמו וז"ש על תקצוף ה' עד מאד ואל לעד תזכור עון כי ראה "רחמנות גדול" שיש לך לרחם עלינו כי הבט נא "עמך כולנו" כ"כ ירדנו עד שאין אנו רואים חסרונינו ואנו חושדים עצמינו כולנו "לעמך" כאלו היינו צדיקים ומה תקוה יש עוד לנו אם אין אנו יודעין כלל לתקן דרכינו: ובדברינו יתבאר כוונת חכז"ל שדרשו על הפסוק בפרשת תבא גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה הזאת יעלם ה' עליך עד השמדך זו מיתת צדיקים וצריך ביאור האיך, נרמז זה בקרא, ולדברינו מפורש דלכארה פליאה האיך לא יתנו לב לשוב בתשובה בבא עליהם צ"ח קללות עד שח"ו יצטרך להשמידם כמו שאמר עד השמדך אמנם הפסוק עצמו מישב זה כי קשה הלשון "יעלם" דהול"ל יביא ה' עליך אלא רצה לומר מלשון העלמה ונעלם ממנו דבר שיביא עליהם חולי ויעלים מהם סיבת החולי וכיון שאין יודעין סיבת החלי ממילא אין תרופה למכתם ח"ו עד השמדם וחז"ל כוונתם לישב האיך אפשר שיעלים מהם סיבת החלי לזה אמרו שהוא מיתת צדיקים וכיון שכן לא יהי' מי שיעורר אותם ולהגיד להם במה חטאו כדי שיתקנו דרכם ויחזרו בתשובה והשי"ת יטהר לבבינו לשוב לפניו באמת: מז) איכה ב' בפסוק גדול כים שברך מי ירפא לך, י"ל משל לאחד שהכיר איש אחד בעירו שהי' בער מכל חכמה ומפורסם לרשע ואכזר ועקר דירתו מעיר ההוא ונסע לדרכו והי' לאיש הזה בן דר במדינה רחוקה לאחר איזה שנים שמע שבנו הוא חולי מסוכן ונסע לשם בלב נשבר לבקרו כשהגיע אצל בנו וראה אותו מוטל על ערש דוי