משמרת אלעזר קכה

אוה"ע אעפ"י שחוטאין אינו כלום אבל ישראל כיון שחטאו גלו ולקו ותמוהא דמאי קושיא וכי אוה"ע אינן חוטאין וגם התירוץ אינו מובן דמה בכך שלקו וגלו במה נתישב עדיין קושיתו וכי אוה"ע אינן חוטאין. ועוד דהאיך אפשר לומר דהאומות אינן נענשין הלא כמה פעמי' מבואר בתנ"ך שנענשו האומות. י"ל בשנקדים הפסוק בישעי' מ' כי נרצה עונה כי לקחה מיד ה' כפלי' בכל חטאתי' וצ"ב דהאיך יעלה על הדעת שקבלו עוד יותר עונש מכפי המגיע להם גם לבאר הפסוק בירמי' ה' פסוק כ"ה עונותיכם הטו אלה וחטאתיכם מנעו הטוב מכם. עפ"י מה שכתב ההפלאה לפרש אמרם שכר מצוה מצוה כי מה שמקבלין שכר על המצוה בזה עצמו עושים מצוה כי השי"ת עומד ומצפה להטיב לישראל ויש לו תענוג גדול מזה לכך מה שמקבלין שכר הוא מצוה חדשה כי גורמין תענוג לממ"ה הקב"ה ולכך בכל מצוה עושה ב' מצות, ולעומת זה בכל עבירה הוא עושה ב' עבירות כי יש לו צער כביכול אם מוכרח לענוש איש מישראל ולכך בזה שמקבלי' העונש עושי' עבירה חדשה כי גרמו צער להבורא ב"ה. וז"ש עונותיכם הטו אלה, פירוש שבא העונש עליכ' "וחטאתיכם" פירוש שנחשב לכם לחטא מה שמנעו הטוב מכם מה שגרמתם מניעת השפע לכם הוא נחשב ג"כ לעבירה, וז"ש כי לקחה מיד ה' כפלים בכל חטאתי' כי בכל חטא יש עוד חטא נוסף על שהכריח השי"ת לענוש אותו וגרם צער בזה להשי"ת והנה להמדרש הי' קשה כפל הלשון חטא חטאה א"ו מוכח מזה שכל חטא נחשב להם לשתים והקשה המדרש וכי אוה"ע אינן חוטאין ולמה לא מצינו גבי אוה"ע שיהי' נחשב להם כל חטא לשתים וע"ז משיב אלא אוה"ע אם מקבלין עונש אין נענשין עוד הפעם כי אין לו צער בזה אבל ישראל כיון שחטאו גלו ועל שהוצרכו להיות בגולה "לקו" נוסף להם עוד עונש על שהכריחו השי"ת לענוש אותם וגרמו לו בזה צער כי בכל צרתם לו צר ולכך כתיב חטא חטאה ובזה מבואר המדרש חטאו בכפלים ולקו בכפלים וינוחמו בכפלים שקבלו עונש על שגרמו לקבל עונש ולעומת זה אם יגרמו תענוג להשי"ת שישובו ויהי' באפשרותו לנחמם צריך לנחמם עוד הפעם כי שכר מצוה מצוה: מד) באיכה א' בפסוק כל עמה נאנחים מבקשים לחם נתנו מחמדיהם באכל ויל"ד דבי"ת באכל אינו מובן וי"ל עפ"י מה שפירשו בספה"ק בשם הבעש"ט זי"ע הפסוק בתהלים ק"ז רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף כי בכל דבר שבעולם יש ניצוץ קדוש והוא חיות הדבר ע"ד שנאמר ואתה מחי' את כולם ולכך ימצא הרבה פעמים שאדם רעב למאכל וצמא למשקה והוא בדמיונו חושב שהוא רעב וצמא והאמת הוא שיש באוכל ההוא או המשקה ההוא ניצוץ קדוש השייך לשורש נשמתו ולכך נפשו מתאות לדבר הזה לתקנו ע"י ברכה ואכילה בקדושה וז"ש רעבים גם צמאים והטעם לזה כי נפשם בהם תתעטף עכ"ד, וזו כל עמה נאנחים מבקשים לחם פירוש שהם מלא צער ויגון באופן שאם הי' לאדם אחר צרות כאלה לא הי' תאב לאכול וכמעט לא הי' אפשר לו לאכול וא"כ יפלא כי כל עמה נאנחים ואעפי"כ מבקשים לחם ותירץ כי נתנו מחמדיהם "באכל" פירוש בתוך האכל ניתן בו ניצוץ קדוש השייך לשורש נשמתם ולכך הם מבקשים לחם "להשיב נפש" כדי להשיבו לקדושה מה שהוא שייך לנפשו: מה) באופן אחר פרשתי בשנדקדק דמקודם אמר לחם ואח"כ אכל, וי"ל דאביון שהי' רגיל בימי קדם בעשירות הוא מצטער הרבה יותר מן העני כי העני אינו מתאוה רק ללחם כי לא הורגל בדברים אחרים אבל האביון מתאוה לדברים טובים כמו שהי' דרכו מני אז לכן צערו כפול וזו שצייר מעמדינו בעת גלותינו כי לא די שהגלות גורם שיהי' הפרנסה דחוקה מאוד מאחר שאנו גרים בארץ נכרי' עוד נוסף שע"י התערבם עם אוה"ע ילמדו מהם לחשוק לתענוגי העוה"ז ומאחר שהפרנסה דחוקה ואין להם יכולת יתנו כל מחמדיהם בעד מאכלים טובים כדי למלאות תאותם וז"ש כל עמה נאנחים מבקשים "לחם" שגם אם יבקשו רק לחם לפי הטף יאנחו מרוב קושי הפרנסה אעפי"כ יהי' כ"כ להוטים אחר התאות עד שנתנו מחמדיהם באכל פירוש בשאר מאכלים להשיב נפש למלאות תאותם כמו שכם בני חשקה נפשו בבתכם. ובדברינו יובן מה דאיתא באיכה רבתי אלו זכיתם הייתם קורין ואכלתם לחמכם לשובע ועכשיו שלא זכיתם אתם קורין כל עמה נאנחים וגו' ולפי דברינו יובן דחכז"ל בתו"כ דרשו עה"פ ואכלתם לחמכם לשובע שיהי' אוכל קימעא ומתברך במעיו ולכאור' יפלא דהא לפני זה כתיב ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו וא"כ כיון שיהי' הרבה מכל מין הפירוש ואכלתם לחמכם לשובע שיהי' להם כל מחסורם ומנ"ל לחדש שיהי' אוכל קימעא ומתברך במעיו אבל לדברינו יובן דבפסוק שלפ"ז משנה מלחם לאכל הרי שאכילת לחם מורה על מדת הסתפקות ושאר מאכלים על ריבוי התאוה ומעתה מאחר שמזכיר לפני זה שיגדל מכל מין הרבה למה מזכיר אח"כ רק לחם באמרו