משמרת אלעזר קכג

לז) בתהלים קל"ז על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרינו את ציון יל"ד דתיבות "שם ישבנו גם" כמיותרין, ובפסוק כי שם שאלנו שובינו דברי שיר ותוללינו שמחה שירו לנו משיר ציון יל"ד דנראה כפל שמתחיל כי שם שאלנו דברי שיר ומסיים שירו לנו משיר ציון וגם בתחלה כתיב דברי שיר ואח"כ כתיב רק שיר. ובפסוק אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי, צ"ב מה הכוונה באמרו תשכח ימיני י"ל ידוע שבגלות בבל הי' ישראל ברום המעלה ודניאל וחנני' מישאל ועזרי' הי' בחצר המלך והי' חשובים מאוד בעיני המלך והשרים ואעפ"כ לא פסקו כל ימי משך גלותם מלהתאבל על חורבן ביהמ"ק כמו שמצינו בדניאל שהתפלל שלש פעמים ביום ופניו לירושלים וזו פליאה בעיני האומות אם נותני' לישראל כל עניני חרות ואעפי"כ הם מתאבלים על חורבן ביהמ"ק והם אינן יודעין שהצער אינו על עניני הגוף רק על עניני הנפש כי א"א לעבוד את ה' כראוי' רק בארץ הקדושה וזו כוונת הכתוב שסיפר על נהרות בבל "שם ישבנו" פירוש שהי' לנו ישיבה שם והיינו חשובים כתושבים ולא כגרים "וגם בכינו" ואעפי"כ לא נפסק קול בכי ממנו. כי אם יפתח אדם ספר ויראה כמה מעלות ירדנו בעניני השגת התורה תרד עיניו דמעה וידוע שהתורה נתנה בימין וזו שהשיבו אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני צריך מקודם לשכוח התורה כי כל עוד שלומדים תורה ורואים האיך נחשכו עינינו אי אפשר לשכוח ירושלי' וכן תדבק לשוני לחכי שלא יהי' אפשר לי ללמוד אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי שאפי' יהי' לנו כל השמחות שבעולם אי אפשר להשלים החסרון בתוה"ק ע"י החורבן וז"ש גם על ראש שמחתי אזכור ירושלים מחמת חסרון השגת התורה. והנה זה הכאיב לב הבבלים שנתנו להם חירות ואעפי"כ הם תמיד עצבים וז"ש ותוללינו שמחה שהונו את ישראל מדוע אינ' שמחים. והנה כפי הנראה לא הניחו הבבלים לדבר את ישראל בלשון הקודש כי ראינו לאחר עבור שבעים שנה שחזרו לירושלים לא הי' יכולים לדבר בלשון הקודש ובלי ספק הי' מכריחים אותם לדבר בלשון ארצם כמו שגם היום מצוי כן ברוב המדינות והנה לפי"ז גזלו מהם הלשון והדיבור. ואח"כ שאלו מהם שישירו להם אותן השירים שהי' רגילים לשורר בירושלי' ואם כי לא הי' אפשר להם לשורר השיר בעצמו מאחר שלא דברו אז לשה"ק בקשו מהם שעכ"פ הניגון ישמיעו להם וז"ש כי שם שאלנו "שובינו דברי שיר" פירוש אותן ששאלו מאתנו "דברי שיר" היינו הלשו' בקשו ממנו שעכ"פ נשיר להם משירי ציון היינו הנגוני' וע"ז השיבו איך נשיר את שיר ה' על אדמת נכר פירוש בשפת נכר אי אפשר לשורר נגונים אלו כי אבד טעמם רק בשפת לשונינו הקדושה הי' אפשר לשורר אותם: לח) בפסוק על ערבים בתוכה תלינו כנרותינו וגומר יל"ד לענין מאי סיפר לנו הכתוב שתלו כנרותיהם על ערבים כי העיקר שיספרו ששאלו מהם לשיר את שיר ה' על אדמת נכר. י"ל שיש להפליא כי חכז"ל בילקוט שם עה"פ איך נשיר אמרו שבעת ששאלו מהם לשיר את שיר ה' קצצו כל הלוים בהונות ידיהם כדי שלא יהי' אפשר לאנסם לשיר את שיר ה' וא"כ יפלא שתלו כנרותיהם על ערבים בתוכה ואיך לא שברו הכנרות ונראה שזה בא הכתוב לספר לנו גודל בטחונם בה' שרצו להראות שבטוחים הם כי עוד ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלי' קול ששון וקול שמחה ולכך גם שקצצו בהונות ידיהם חסו על הכנרות כי עוד יבא זמן שיהי' אפשר להשתמש בכנרות אלו בבית המקדש וזו שסיפר על ערבים בתוכה תלינו כנרותינו אם ששאלנו שובינו דברי שיר וקצצנו בהונות ידינו ואמרנו איך נשיר את שיר ה' אעפי"כ לא שברנו את כנרותינו, כאדם המניח דבר לצד אחר לפי שיצטרך לו לאחר עבור זמן מה כן אנחנו תלינו כנרותינו על ערבים בתוכה כי בטוחים אנו כי יקרא ה' דרור לעם קדושו ולפי"ז יקושר יפה עם מה שאמר לפני זה שם ישבנו גם בכינו דלפי מה שפרשתי באות שלפ"ז הכוונה שאם גם היינו בגדולה בבבל אעפי"כ בכינו והוא באמת פליאה איך לא ישכחו את ירושלים אם יש להם כל טוב ואין חסר להם דבר א"ו שהוא מטעם שכתבתי לעיל באות כ"ז כי אין ישראל יכולי' לקבל תנחומין לפי שאין מקבלין תנחומין על החי כי עוד ישוב ויגאלינו ולזה הסמיך שעל ערבים תלינו כנרותינו שזה ג"כ מורה על בטחון הגאולה ולכך בכינו לפי שברור בעינינו שעוד לא אבדה תקותינו: לט) בפסוק אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי וצ"ב כוונת תשכח ימיני. ועוד דלשון תשכח משמעו "אתה תשכח ימיני" בדרך עונש על שאני שכחתי את ירושלי'. ולשון תדבק משמעו שמעצמו תדבק הלשון בהחיך דאל"כ הול"ל הדבק לשוני בחכי י"ל עפ"י שביארתי באות ל"ב כי הרבה פעמי' ע"י כובד הגלות אי אפשר להתאבל תמיד בפרהסי' כי מחרפים את ישראל על