משמרת אלעזר קכא

את שלום העיר ואצלינו אינו דבר שכלי לבד רק מצוה כמו שאר מצות הבורא ב"ה וכן מובא בש"ס כתובות קי"א עה"פ השבעתי אתכם בנות ירושלים אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ שהשביענו הקב"ה שלא נמרוד לעולם במלכינו ובשרינו אבל מה נעשה כי אין מאמינים לנו ואם רואים ישראל מתאוננים ומתאבלים על חורבן ביהמ"ק הם נותנים אותנו לשמצה כי אין אנו נאמנים להמדינה ויושבי' ועי"ז מוכרחין אנו ללבוש במלבושי שאר אנשים ולא בשק וכן אין מתאבלים בפרהסי' בכל השנה אבל לב כל בר ישראל נאנח ונעצב במרירות על חורבן בית קדשינו וראי' לזה שבבא עת הכושר לזה כגון בימים נוראים שכל אחד בא לביה"כ לשפוך שיחו לפני ה' מורידים דמעות כנחל בתפלת ובכן תן פחדך וכדומה וכן בט"ב וזה ראי' ברורה שמה שנראה כל השנה כאלו אין איש מתעורר על כבוד שמו הגדול הוא רק למראה עינים אבל בחדרי לבבם תמיד מתאבלים וא"כ ראוים הם להגאל, וז"כ הפסוקים "כי קנאת ביתך אכלתני האמן לי כי מרוב קנאה על השפלת כבוד ביתך אני הולך וכלה ח"ו וחרפת חורפיך נפלו עלי" אם אני שומע חירוף וגידוף נגדך אני מרגיש כאלו חרפו וגדפו אותי ואם תתמה א"כ למה בכל השנה אין נראה כלל שאתם מתאבלים הטעם לזה כי "ואבכה בצום נפשי" אם אני בוכה ומתענה על חורבן בית המקדש "ותהי לחרפות לי" הם מחרפים אותי שאין אני דורש שלום המדינה ואתנה לבושי שק ואהי להם למשל הם שוחקין עלי וחוזר ומפרש שתי הענינים חרפות לי הוא כי "וישיחו בי יושבי שער" הם שרי המדינות המחרפים את ישראל שאינן נאמנים למדינה שיושבים בה ואהי להם למשל הוא "ונגינות שותי שכר" שמשחקין עלינו ונותנין אותנו למשל וראי' לזה ואני תפלתי לך ה' עת רצון, ראה כשבא עת רצון האיך ישראל מתפללים בדמעות שליש על גלות השכינה וא"כ זה ראי' שבכל השנה אבלותם בלבם ע"כ יאות לך אלקים ברב חסדך ענני באמת ישעך שתשלח לנו ישועה בקרוב כי רצו עבדך את אבני' ואת עפרה יחוננו כיר"א ועיין בענין זה לקמן אות ל"ט: לג) בתהלים צ"ב בפסוק להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות עיין בחלק אור עולם אות פ"ד ואות פ"ה: לד) בתהלים צ"ב בפסוק מה גדלו מעשיך ה' מאוד עמקו מחשבותיך איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת בפרח רשעים כמו עשו ויציצו כל פעלי און להשמדם עדי עד וגו' ותבט עיני בשורי בקמים עלי מרעים תשמענה אזני צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה שתולים בבית ה' בחצרות אלקינו יפריחו עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו להגיד כי ישר ה' צורי ולא עולתה בו וצ"ב המשך מקראות אלו וגם להבין למה נמשל הצדיק לתמר ולארז וגם להבין הסיום להגיד כי ישר ה' צורי ולא עולתה בו על איזה עולה הוא מרמז שרוצה להסירה ממנו ית"ש. י"ל שבא הכתוב להאיר עינינו בישוב הקושיא אשר שונאינו ומנגדינו מצירים אותנו תמיד בה והוא נראה בעיני הסכלים הנבערים מדעת כעול בחיקו ית"ש והוא שרואים לפעמים צדיק ורע לו רשע וטוב לו כי העוה"ז הוא עולם עובר וטובותיו והנאותיו פורחת כמו צל אבל העוה"ב הוא הנאה מתמדת ואמיתית כי הוא עולם שכולו ארוך ולכך משלם הקב"ה להרשע שכר מצותיו בעוה"ז כדי להאבידו מעוה"ב כמאמר הכתוב ומשלם לשנאיו אל פניו להאבידו ולהיפך מעניש הצדיק בעוה"ז על מקצת העבירות שעשה כדי להנחילו חיי עוה"ב לכך המשיל הצדיק לתמר וארז כי התמר אינו עושה פירות רק לאחר שבעים שנה כמבואר בזוה"ק ויקרא ד' ט"ו שתמר עולה לשבעים שנה וכ"כ אלשיך שיר השירים ומגלה עמוקות אופן ק"צ אולם בירושלמי תענית פ"ד סוף הלכה ו' משמע דלאחר מ' שנה נושא פירות, וכן הוא גם הצדיק שימי שנותינו בהם שבעים שנה, ואם גם כארזים גבהו הפירות יאכל רק לאחר שעברו שבעים שנותיו בעוה"ב וזו מה גדלו מעשיך ה' מאוד עמקו מחשבותיך איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת שע"י קוצר דעתם והשגתם הם כופרי' בהשגחה בראותם רשע וטוב לו צדיק ורע לו ולא יבינו כי בפרח רשעים דהיינו שהם מצליחים בעוה"ז הוא רק כמו עשב שבמעט זמן ייבש וחלף והלך לו הצלחתו ויציצו כל פעלי און וגם זה הזמן מועט שהם בהצלחה הוא רק כדי להשמדם עדי עד לאבד מהם חיי עוה"ב שהם חיים נצחיים אבל תשמענה אזני כי צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה פירוש לאחר שעברו ימי שני חייו הוא נוטל שכר מצותיו שתולים בבית ה' בחצרות אלקינו יפריחו כי שם בתגמולי הנפשות שבעוה"ב עוד ינובון בשיבה להגיד כי ישר ה' צורי ולא עולתה בו ולא תחשוב רע על ה' שהוא עושה עול במה שאתה רואה רשע וטוב לו צדיק ורע לו. ויומתק עפ"י רבי' בחיי שהבאתי באות י"ז דגם כאן כתיב להגיד ביו"ד שגם אם באו על הצדיק