משמרת אלעזר קיח

כגמולה "לכן יפלו בנפלים" פירוש שיפלו מעצמן ובזיון הוא להפילם: כו) בירמי' י"ד בפסוק מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא י"ל עפ"י מה שפירש בס' לוחות העדות הגמרא שהקשה על הא דכתיב מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו קינה לדוד מבעי' לי' ומשני כשאמר הקב"ה הנני מקים עליך רעה מתוך ביתך סבור הייתי עבד או ממזר יהי' אבל עכשו שבני קם עלי סתם בן חס על אביו לכך אמר מזמור שברח מפני בנו. והתמיהא מבוארת שהרי ראה שזה הבן אינו חס על אביו ותירץ כי יש שני מיני יסורים האחד הוא טוב שהן באים בהשגחה לכפרת עונותיו כי אלו הם הטובה השלימה לנפש שעל ידיהם תנוקה נפשו מן החטא והשני הוא שלא בהשגחה רק אדרבה הקב"ה מסתיר השגחתו ממנו ומניחו למקרי הזמן וכמו שאמר קין ומפניך אסתר והי' כל מוצאי יהרגוני ואלו היסורים אין מכפרים. והנה אם היסורי' הם בדרך הטבע אז אפשר לומר שהסיר הקב"ה השגחתו ממנו והניחו למקרי הטבע ורגיל להיות בדרך העולם שבאים יסורין כאלו על אדם. אבל אם היסורים הם למעלה מדרך הטבע אז ודאי הם באים מהשגחת ה' לכפר עונותנו כי אלו הניחו למקרי הטבע לא הי' באים עליו אלו היסורים וזו שאמר דוד שהי' ירא שירדפנו עבד או ממזר כי אלו בטבעם רעים הם ואז לא יתכפרו עונותיו ביסוריו אבל כעת שבנו רודפו שהוא שלא כדרך הטבע דסתם ברא חס על אבא וא"כ ודאי בא לו זה בהשגחה מאת ה' לכפר עונותיו ולכך שמח ואמר מזמור עכ"ד. לפי"ז יש לומר כי ישראל מקבלים באהבה יסורים רק אם יודעים שהם באים לכפר עונותיהם ויחזרו בתשובה עי"ז ושב ורפא להם אבל אם באו מכות ויסורין על ישראל ואין איש שם על לב להתעורר בתשובה א"כ נראה שאין היסורין באים בהשגחה רק בהסתר פנים ואינן מכפרי' זה יכאב לבם מאד וז"כ הכתוב מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא בשלמא אם היסורים הי' מכפרים עלינו והי' מרפאים אותנו היינו מקבלים אותם באהבה אבל תלונותינו שהמכות אין מרפאין אותנו מזה נראה שבאו רק דרך עונש ולא לכפרה: כז) בירמי' ל"ב בפסוק קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בני' מאנה להנחם על בני' כי איננו, ובאה לה התשובה מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך ושבו בנים לגבולם והלשון מבכה קשי הבנה, וגם יש לדקדק שהי' לו לקצר ולומר אל תבכי, וי"ל עפ"י הידוע שאבותינו הקדושים מבקשים למלאכי רחמים שימליצו טוב בעד בניהם וכן הוא בפיוטים ובקינות לפי"ז יש לומר שרחל היתה מקיימת במסתרי' תבכה נפשי ורק לפי שרצונה לעורר גם אחרים לבכי ע"כ הרימה קולה עד שנשמע קול נהי בכי תמרורים כי רצונה לעורר אחרים לבכי וכן לעורר מלאכי מעלה שיבכו ויתחננו לפני כסא כבודו שירחם על שארית עמו וז"ש שנשמע קול נהי בכי תמרורים והטעם לזה לפי שרחל "מבכה" על בני' שהיא רוצית לפעול אצל אחרי' שיבכו גם המה על בני'. והנה מזה עצמו שמאנה להנחם אין לך נחמה גדולה מזו כי הכי אפשר זאת שיאבד איש דבר מה ולא יחשה לבכות ולהתאונן אלפים שנה ולא ינחם א"ו שהוא כמבואר ברבה עה"פ ויקומו כל בניו וכל בנותיו לנחמו וימאן להתנחם לפי שאין מקבלין תנחומין על החי ורק על המת נגזר שישתכח מן הלב והנה מזה עצמו שאין ישראל מקבלי' תנחומין הוא ראי' ברורה כי לא אבדה תקותינו ח"ו ולכך אין יכולין להתנחם כי אין מקבלין תנחומין על החי. ומעתה יובן התשובה כיון שכתיב מאנה להנחם על בני' השיב לה הקב"ה מנעי קולך "מבכי" דהיינו מהבכי עצמו אתה יכול לשאוב תנחומין ולהיות בטוח כי יש שכר לפעולתך ושבו בנים לגבולם כי היתכן שלא תקבל תנחומין הלא נגזר על המת שישתכח מן הלב א"ו מפני שעוד ישובו בנים לגבולם לכך אין אתה יכול לקבל תנחומין: כח) הושע ב' בפסוק והי' מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר מרוב והי' במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני קל חי, כבר התעוררו חכז"ל יומא כ"ב ב' על הסתירה דהפסוק מתחיל והי' מספר שמשמעו שיש להם מספר ומסיים אשר לא ימד ולא יספר ותרצו כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקו' אז יהי' מספר וכאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקו' אז אין מספר וצריך ביאור דהא משמע מהפסוק דמזמן אחד מיירי ועוד יל"ד למה דימה את ריבוי ישראל לחול הים ולא דימה אותם כככבי השמים כמו שאמר הקב"ה לאברהם אבינו הבט שמימה וספור הכוכבים אם תוכל למנות אותם כה יהי' זרעך וכן אמר משה והנכם היום כככבי השמים לרוב ועוד יש לדקדק דמה זה שאמר אצל חול שלא יספר כי זה שאמר שלא ימד מורה על ריבוי כי אם הי' החול מעט אפשר למודדו אבל