משמרת אלעזר קיז

שמסיר קצת השגחתו ממנו לטובותינו כדי שנחזור בתשובה וכדומה ויהי' גם מלשון עזב תעזוב שבאמת עזב אותנו והגם שהביא יסורים עלינו אבל כל זה לתכלית כדי לעזוב אותנו לגאולה העתידה וז"כ הפסוק ותאמר ציון עזבני ה' פירוש אם כי מוכרח אני להודות שבגליות שעברו הי' תכלית העזיבה לטובתינו ונעקרו אנו האומות מן העולם וישראל עושה חיל אבל כעת בגלות הרביעית וה' שכחני הסיר השגחתו ממנו לגמרי ועזב אותנו למקרי ופגעי הזמן. וזה שבא המדרש לבאר שהרבה יותר מכל אלו חוטאת ציון בתרעומתה כי היא ראתה כבר בעיני' שאני עוסק להעביר המלכיות מלפני': כד) בירמי' ב' בפסוק קדש ישראל לה' ראשית תבואתו כל אוכליו יאשמו רעה תבא עליהם נאום ה'. ויל"ד מה הכוונה בקריאת ישראל בשם ראשית תבואתו. וגם מה הוצרך להשמיענו שכל אוכליו יאשמו איך יעלה על הדעת לחשוב שלא יאשמו על רוע מעשיהם וי"ל בהקדם הפסוק בירמי' י"ד המאס מאסת את יהודה אם בציון געלה נפשך יל"ד דיותר הי' צודק לומר בלשון תמיהא גם בציון כמו שאמר ביהוד' ויאמר הבציון געלה נפשך וי"ל דהנה אם אדם אחד יש לו בן רע מעללים והוא רוצה לענשו ולייסרו למען ייטב דרכו וגרשו מביתו אם איש אחר יקבל אז את בנו לביתו בסבר פנים יפות ויהי' לו כל טוב כמו בבית אביו אז ירע זאת בעיני אביו כי הוא רוצה שיחי' בנו זמן מה חיי צער כדי שייטיב דרכו. ולפי"ז הי' להאומות העולם טענה על שהם מצירים את ישראל כי חשבו שכן הוא רצון הבורא ב"ה שגרשם מעל פניו שיסבלו יסורים גדולי' אמנם האמת אינו כן ונחזיק בהמשל שכתבתי שאם הבן נתפס למשפט ורצו לחייבו מיתה אם לא יהי' מי שיפדה אותו בעד מאה אלפים והאב הלך ומכר כל נכסיו וכל תכשיטיו שהי' חשובים ויקרים בעיניו מכל עד שעלה בידו לקבץ זה הסך ונתנו בעד פדיון בנו ואם לאחר הפדיון הוא מגרשו מעל פניו בשביל המעשה רע שעשה אז ודאי המטיב עם בן הזה אינו עושה נגד רצון האב ואדרבה המריע לו הוא עושה נגד רצונו שהרי בעיניו ראה חביבות הבן אצל האב שנתן כל מחמדיו בעד פדיון נפשו ואיך יוכל אדם לטעות שהוא רוצה בצרת בנו. הוא רצה רק שייטיב מעשיו ע"י שגרשו מעל פניו אבל לא שיצערו אותו וזה הענין ממש בישראל כי האיך יטענו האומות שחשבו שבשנאה גרשם ה' מעל פניו ורצונו שיצערו אותם שהרי ראו שהקב"ה שפך חמתו על בית קדשו וכמה התאונן ונצטער על חורבן ביהמ"ק ואעפי"כ החריב בית מקדשו כדי לשפוך חמתו על עצים ואבנים ולא יצטרך לכלות את ישראל וא"כ עין בעין ראו שהקב"ה נתן מחמדו בעד פדיון נפש בני ישראל וא"כ אין מקום לומר שהקב"ה רוצה לכלותינו ח"ו ושיצערו אותנו וז"כ הנביא המאס מאסת את יהוד' פירוש הכי אפשר שתמאס ביהודה "אם בציון געלה נפשך" מאחר שמאסת בציון והפקרת אותו כדי להציל את יהודה וא"כ איך אפשר להעלות על הדעת שמאסת את יהוד' וא"ש שלא אמר בציון לשון תמיהא רק לשון ודאי שבאמת געל אז בציון כדי להציל את ישראל. ומצאתי כעין פירוש זה בס' בינה לעתים דרוש נ"ט וז"כ הפסוק קדש ישראל לה' דהיינו שהם חביבים מאוד בעיני השי"ת והראי' לזה כי "ראשית" הוא הבהמ"ק שנקרא ראשון מקו' מקדשינו מרום מראשון ירמי' י"ז י"ב "תבואתו" נדוש כמו תבואה כדי לכפר על ישראל ולהצילם כמו שנאמר ציון שדה תחרש ירמי' כ"ו י"ח ע"כ כל אוכליו יאשמו ורעה תבא עליהם כי אין להם אמתלא שחשבו שרצון הקב"ה לצערם מאחר שראו שנתן מחמד נפשו בעד פדיון נפשם, ועיין מה שכתבתי עוד בענין זה בפסוק שפוך חמתך אל הגוים אשר לא ידעוך בחלק תשועה בישראל אות צ"ז: כה) בירמי' ו' פסוק ט"ו הובישו כי תועבה עשו גם בוש לא יבושו גם הכלים לא ידעו לכן יפלו בנפלים בעת פקדתם יכשלו אמר ה' ויל"ד על כפילות לשון "בוש יבושו" ועוד הכפיל לאמר "גם הכלים" ועוד יל"ד דהול"ל לא הכלימו ולמה אמר לא ידעו י"ל דהנה אנו רואים מעשים בכל יום אותן רשעים המבזים את ישראל הם תמיד אנשים בזוים בעצמם וא"כ העצה היעוצה שלא להשיב כלל על בזיונם כי זה עצמו בזיון אם ישיב להם כמדתם ועיין מה שכתבתי בחלק תשועה בישראל בפירוש הקרא כי כמוך כפרעה עיי"ש באות מ'. והיוצא משם אם אדם שפל ובזוי ידבר דברי בזיון נגד גדול המעלה לא ישים לבו לדבריו כלל כי זה הבזיון מאדם כזה אינו בזיון כלל. ומעתה מובן שאדם כזה שאינו בוש לעשות מעשים שכל אדם הי' בוש לעשותם זה אין בכחו להכלים אחרים כי בזיונו אין ביזוי ודבריו אין מעלין ולא מורידין וז"ש גם "בוש" דבר שכל אדם בוש לעשותו הם "לא יבושו" לעשותו א"כ "גם הכלים לא ידעו" הכלים פירושו להכלים אחרים לא ידעו פירוש שאין בכחן להכלים אחרים וגם בושה הוא להשיב להם