משמרת אלעזר קיג

קצים הלא אין בזה נ"מ רק במה שנאכל הגדיש וי"ל שיוצא מזה מוסר, כי אש הוא רמז על כעס ומחלוקת כעין שפירש השלה"ק לא תבערו אש בכל משבתיכם ביום השבת, ורגיל להיות שמתהוה מחלוקה עבור דבר קטן שאין כדאי לדבר מזה כלל ולזה בא הכתוב להורות לנו שבל יקל בעינינו זה המחלוקה על דבר קל כמות שהוא ושאין כדאי לדבר מזה כי אם לא יראו להשקיט המחלוקה הקטנה ההיא שהיא על דבר בטל סופה להתפשט בענינים גדולים וכן אם מתחלת רק במוקצין שבעם סופה לאחוז גם במובחרים שבעם ודמיון לזה שאם יצא אש ומצא קצים הסכל יאמר מה לי לכבות האש הלא הקצים אינן שוין כלום ואין הפסד בשריפתן אבל החכם הרואה את הנולד ישתדל בכל כחו להביא מים ולכבות האש כי אם לא יכבו האש אצל הקצים סופה להאחז גם בגדיש והקמה. וזו הרמז כי תצא אש המחלוקה הגם שמצאה רק קצים אם לא יזדרזו לכבות התבערה יגרמו בזה שיאכל הגדיש או הקמה או השדה לכך צריכין לראות מיד שתתנוצץ איזה מחלוקה להשקיט הריב ואל יקל בעיני האדם אם יראה שכל הריב הוא על דבר של מה בכך כי הגם שהאמת כן אבל צריכין לראות את הנולד, ובסנהדרין ז' אמרו האי תיגרא דמיא לצינורא דבידקא דמיא כיון דרווח רווח: יג) עוד אמרתי בכוונת הפסוק בישוב מה שדקדקו חכז"ל במס' ב"ק ס' כי תצא אש משמע מעצמו. וגם ליישב הכפל שלם ישלם וי"ל דרך מחרחרי ריב שהם אין הולכין בעצמן רק יסיתו אחרי' לזה והם נשמטים אחד אחד עד שאין נראה וניכר מי עשה המחלוקה וכן ראינו בעינינו בשונאי ישראל בזמנינו שהסיתו והדיחו את העם נגד ישראל והלכו והזיקו נכסי בני ישראל ואח"כ הכריחו שופטי הארץ אותם לשלם הנזק והמסיתים נשמטו מידי השופטים ויצאו נקיים וזכאים ולא נעשה להם דבר אמנם כ"ז רק במשפטי בו"ד שאין השופטים רואים רק מה שהוא לנגד עיניהם ואם יכפור החייב ינצל ואם יודה מתחייב ליתן לא כן גבי הקב"ה שאם יסתר איש במסתרים הוא רואה אותו וע"כ לא די שיצא המסית חייב בדינו ולא ישמע מלקבל עונשו אף גם זאת יוכפל ענשו גם בעד המוסת כי הוא הגורם לו לעשות כן וז"כ הפסוק כי תצא אש שיהי' נראה כאלו מעצמו יצא האש שלא יהי' ידוע מי הוא המחרחר ריב הורה הכתוב שלא יבטח בהעלמו להנצל מהעונש רק אדרבה "שלם ישלם" בכפל ישלם המבער את הבערה כי לפניו ית"ש נגלו כל תעלומות ויודע מי הגורם שיצא אש והוא יודע שלא מעצמו יצא אש רק שהוא המבער את הבערה: יד) פ' ויקרא בפסוק אדם כי יקריב מכם קרבן לה' והקשה רש"י דתיבת אדם כמיותר, וי"ל שבא הכתוב להורות דדוקא אם אדם יקריב קרבן בהמה יתכפרו בו ישראל אבל לא יתכפרו אם יקריב מלאך וזו שאמר אדם כי יקריב ובזה נ"ל טעם נכון למה שחקר העקידה למה נשאר אלי' הנביא חי בגופו ואם זה הוא מדרגה גדולה למה לא זכה אלי' משה שנאמר עליו ולא קם בישראל כמשה כי הגאון בעל עשרה מאמרות מובא בספר ישמח משה פ' פנחס כתב עה"פ ויכפר על בני ישראל שגם בימי משך גלותינו לא נתבטלו הקרבנות כי אלי' מקריב שני תמידין בבוקר ובערב בכל יום כדי לכפר על בני ישראל וזה מגין עלינו בימי משך גלותינו. ומובן שהוצרך אלי' להיות נשאר קיים בגוף כדי שיהי' אדם כי יקריב מכם קרבן כי לולא זה לא הי' בכח הקרבן לכפר: טו) בפ' פנחס בפסוק כי צוררים הם לכם בנכליהם אשר נכלו לכם על דבר פעור ועל דבר כזבי בת נשיא מדין אחתם יל"ד למה אמר לכם שתי פעמים. וגם על דבר כמיותר וגם תיבת אחתם כמיותר וי"ל על שתי אופנים אוה"ע מבטלים ישראל מקיום התורה או שהם באים עליהם בגזירות שמד וכדומה וזה אינו מזיק כ"כ כידוע שאלפי רבבות מישראל נשפכו דמם כמים בשביל שלא רצו לבטל מצות התורה. אמנם דרך שני להם שהם מראים עצמם כאוהבים וכאחים לישראל ונותנין להם גדולה וכבוד כדי שע"י התחברותם יעזבו תורתם וזה הדרך מסוכן מאוד כמו שאנו רואי' בחוש בעוה"ר כמה אלפים מישראל נתפקרו מעת שחופשה נתן להם להיות שרים וממונים על משמרות המדינה להיות שופטים וכדומה אוי לעינים שכך רואות. וזה הי' גם השנאה על המדינים יותר מעל שאר האומות שהרעו את ישראל כי המדינים הראו עצמם כאוהבים לישראל שהם מפקירין בנות מלכים כדי שיזנו ישראל עמהם. ובקשו מהם רק שיעבדו לפעור כי בזה ידעו שיוכלו לפתות את ישראל בדרך אהבה ויאמרו שרק להנאתם הם מתכוונים כי בקשו מהם שיפערו עצמן לפעור כי יחשבו ישראל שבזה יבזו הע"ז שיקנחו עצמם עלי' ובאמת ידוע שזה הי' עיקר ע"ז של הפעור ובזה הי' עובדין את הפעור וז"ש כי צוררים הם לכם בנכליהם שבערמה באו עליכם כאלו "לכם"