משמרת אלעזר קו

א"ו פירושו עד אחד דשמעינן מנה הא יש בה עד אחד אינה שותה, וכן האמת עכ"ד, וצ"ע דאיך יפרש נגד ספרי וש"ס ערוך בסוטה ב' ול"א שפירשו גם כאן ועד אין בה שאין כאן שני עדים. ותו איך אפשר לפרש זה הקרא שאין בה אפי' עד אחד שותה הא בזה הקרא כתיב והיא לא נתפשה דודאי משמע שאסורה עליו ואינה שותה. ולכל הפירושים יקשה דלא אמר קרא בפירוש שאסורה על בעלה ביש ע"א שנטמאת לאחר קינוי וסתירה. והמלבי"ם יישב זה דבתיבת נטמאה גלה הכתוב שהיא אסורה וקשה לפי"ז למה חזר הכתוב והיא נטמאה והול"ל רק ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו או עבר עליו רוח קנאה והיא לא נטמאה דלפי"ז רישא דקרא קאי אלמעלה ביש ע"א שנטמאת וסיפא דקרא קאי אלמטה דאין שום עד אז והביא את אשתו אל הכהן, וצ"ל ונעלם מעיני אישה דהיינו שלא ידע אם נטמאה או לא נטמאה וכן סיים זאת תורת הקנאות אשר תשטה אשה תחת אישה ונטמאה או איש אשר תעבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו וכאן לא כתיב ונטמאה רק והעמיד את האשה לפני ה' ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת. ובזה פירש המלבי"ם כעין פירוש רע"ב שרש"י פירש ועד אין בה היינו שאפי' ע"א אין בה דעד בכל מקום פירושו עדות המועיל. ממילא בכל מקום שאין ע"א נאמן פירוש עד שני עדים, דעד אחד לא נחשב לעד, אבל בסוטה לאחר קינוי וסתירה שע"א נאמן לאסרה שפיר מתפרש עד על ע"א וכדבריהם מוכח מלשון הספרי כל מקום שנאמר עד הרי בכלל שני עדים עד שיפרוט לך הכתוב אחד ולשון בכלל משמע שגם שתי עדים קורא הכתוב עד, אבל בכל זה כמו שאם פרט הכתוב אחד פירוש עד אחד כן היכא דמוכח מקרא דמיירי רק בעד אחד שפיר מפרשים עד על עד אחד. והנה בענין שהכהן משקה אותה אין זכר כלל מעד ומוכרח כרש"י דהפירוש ועד אין בה שגם ע"א אין בה אז משקין אותה, ואמת בפי חכז"ל דשם שכתב והיא לא נתפשה שמוכח דמיירי באופן שנאסרה על בעלה ואין משקין אותה אז הפירוש ועד אין בה היינו שני עדים רק עד אחד מעיד שנטמאה אבל כשמשקין אותה קאי אלמעלה ועד אין בה אז הפירוש ועד אין בה שגם ע"א אין בה שנטמאה ואז אפי' ידענו בבירור שהסתירה הי' ברצון שלא צעקה מ"מ אינה נאסרת רק שמשקין אותה, והכרח גדול לפירוש רש"י עוד דיקשה על דרש חכז"ל בסוטה ועד אין בה תרי אבל ע"א הי' דאם רק לזה בא הכתוב מה זה דנקיט לשון שלילה שאין בה שני עדים זה ודאי אין מן הצורך להשמיענו דפשיטא דבת מות היא וכש"כ דנאסרת והול"ל יעד יש בה שאין בזה אריכות אות אדרבה מקצר לכתוב תחת אין יש, א"ו ברור שנקט הכתוב לשון זה שיתפרש אצלו השקאה שאין בה אפי' ע"א. ואין שום סתירה לרש"י מש"ס ואין צריכין להגי' ברש"י ואצל השקאה קאי על ועד אין בה ומתפרש שגם ע"א אין בה ורק אצל היא לא נתפשה דקאי שאין משקין אותה נאסרת עפ"י עד אחד שם מתפרש ועד אין בה שני עדים רק אחד: קג) בפ' נשא בפסוק ויהי ביום כלת משה, פסיקתא מי אמר וי מלאכים אמרו וי, אמרו עכשו מניח הקב"ה את העליונים וירד ודר בתחתונים, אעפי"כ פייס הקב"ה את העליונים ואמר להן חייכון כסה שמים הודו ותהלתו מלאה הארץ, חבקוק ג', א"ר נחמן בשם רבי שמעון בשם רבי שחק עליהן הקב"ה שאמר העיקר למעלה שכן כתיב תהלים קמ"ח הודו על ארץ ושמים בתחלה ארץ ואח"כ שמים, ותמוהא וכי כביכול יאמר דבר שאינו אמת שהעיקר בעליונים, וגם שלא יסתור פסוק בתהלים הפסוק בחבקוק, י"ל שהאמת שעיקר ההוד נראה בשמים אבל אין בזה חסרון לתחתונים שהרי עולים לרקיע בכל עת שירצו ורואים ההוד שהוא שם משא"כ מלאכים אין יורדין לארץ רק בעת שליחות ממנו ית', ולפי"ז המלאכים אין להם רק העיקר שהוא בעליונים וישראל יש להם למעלה ולמטה תחלה על הארץ שדירתם שם אח"כ עולים גם לשמים, וזו שנתקנאו המלאכים במשה ואמרו מה לילוד אשה בינינו אנו אין יורדין למטה רק אם נשלקין ובני אדם יעלו כרצונם בכל עת למעלה, ויש בידם שתים: שערי ציון א) בפ' שלח בפסוק שלח לך אנשים ויתרו את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל וכבר עמד רש"י דתיבת לך כמיותר. ב' דתיבות אשר אני נותן לבני ישראל כמיותרין. וי"ל דיפלא אם