משמרת אלעזר קג

ערל וא"כ האיך זכה נח להנות מזיו השכינה הא אז עדיין לא ניתנה מצות מילה לזה הקדים תמים שנולד מהול ולפיכך לא הי' לו עיכוב מלהסתכל בפני השכינה ולפי"ז יובן הכוונה באמרו כי אתך ראיתי צדיק "לפני" הכוונה שצריך לילך לפניו כמו צדיק שאינו גמור ולפי"ז יפה נדרש מכאן שאומרים רק מקצת שבחו של אדם בפניו שבאמת לעיל כתיב צדיק תמים שנולד מהול והשמיענו זה הכתוב לתרץ מה שאמר אח"כ את האלקים התהלך נח שזכה לראות ולהנות מזיו השכינה ובפניו אמר לו כי אתך ראיתי צדיק "לפני" שהיא מדריגה למטה ממדריגתו והנה כל אדם יכול לספר גבורות ה' אבל רק מכח מעשיו כמו השמים מספרים כבוד קל ומעשי ידיו מגיד הרקיע והפעולה תעיד על הפועל אבל אותן צדיקים שזוכים לראות ולהנות מזיו השכינה הם יכולים לספר אלפי אלפים פעמים ככה כי הם רואים גדולת ה' ונוראותיו וזו כוונת המדרש אומרים מקצת שבחו של מי שאמר והי' העולם "בפניו" היינו אותן צדיקים אשר צריכין לילך לפני השכינה הם יכולים לספר רק מקצת שבחו שנאמר אמרו לאלקים "מה נורא מעשיך" דהיינו מהמעשים הגדולים והנוראים אנו מכירים הבורא ב"ה כי הפעולה תעיד על הפועל "וכולו שלא בפניו" אותן צדיקים שהן שלא בפניו שזוכין להסתכל בפני השכינה הם יכולים לספר כל שבחו של מי שאמר והי' העולם כי הם רואים וטועמין גדולת השי"ת וזו שאמר שנאמר "הודו לה' כי טוב" טעמו וראו כי טוב ה' שאין צריכין להכיר את הבורא מכח מעשיו רק זוכים לראות בעיניהם כי טוב ה': צז) בפסיק הללו את ה' כל גוים שבחוהו כל האמים כי גבר עלינו חסדו ואמת ה' לעולם עיין בחלק שערי ציון אות קי"ב וקי"ג: צח) במדרש רבה פ' משפטים הקב"ה הזהיר לישראל על המצות שהם חביבים עליו יותר מן המלאכים שנאמר בנים אתם לה' אלקיכם וכבר הבאתי מדרש כעין זה שהובא בספר כתונת פסים באות מ"א אלא ששם לא הוזכר זה שהם חביבים עליו יותר מן המלאכים. ולפי מה שכתבנו באות מ"ג יומתק לשון זה כי כתבתי שם שטענת המלאכים הי' שאין ראוי למלך ליתן מתנה בכבודו ובעצמו רק ליתנם ע"י שליח והשיב להם הקב"ה כי זה לא שייך אצל ישראל כי הם במדריגה גדולה למעלה מן המלאכים ולפי"ז א"ש הלשון למה שהן חביבין מן המלאכים: צט) בפ' בחקתי בפסוק אם בחקתי תלכו וגו' ופרש"י שתהי' עמלים בתורה ונתתי שלום בארץ ואיתא במדרש הה"ד ה' עז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום ושוב אמר בפסוק שלאחריו ורדפתם את אויביכם ונפלו לפניכם לחרב ודרשו חכז"ל בתו"כ בחרב של עצמן ויש לדקדק על אומרו ונתתי שלום בארץ ולא אמר יהי' שלום בארץ ונראה כי כבר אמרו חכז"ל מגילה כ"ח שמעתתא בעי צלותא ואם יהי' מלחמות בישראל לא יהי' אפשר להן לעסוק בתורה לכך הבטיח אותם הקב"ה שאם יהי' עמלים בתורה אם יארע שירצה איש לחרחר ריב עמהם יכוף הקב"ה אותו לעשות שלום כדי שלא יהי' טרודים מלעסוק בתורה וזו שאמר ונתתי שלום בארץ בעכ"ח שלא בטובתם יצטרכו לעשות שלום וז"כ המדרש ה' עז לעמו יתן כיון שנותן התורה לעמו ה' יברך את עמו בשלום צריך לברכם גם בשלום כי לולא זה אי אפשר להם לעסוק בתורה והנה הנסיון חלמדנו אם אומה אחת נצחה את חברתה עד שהוכרחה לעשות שלום אז האומה הנוצחת צריכה להרבות תמיד בכלי מלחמה ובבעלי מלחמה כי המנוצח מיד שיראה כי יש לו כח ינקום בהמנצח אותו ומעתה גם אם יתן השי"ת השלום בעכ"ח של האומות עדיין לא יהי' פנוין לעסוק בתורה בשלימות כי צריכין להזהר ולהשגיח שלא ירימו המנוצחים ידם נגדם ולזה בא הכתוב להבטיחנו שאין אתם צריכים לזה להכין כלי זיין ובעלי מלחמות כי נפלו אויביכם לפניכם בחרב ודרשו חכז"ל בתו"כ בחרב של עצמן וא"כ למה לכם כלי מלחמה ותוכלו לישב בטח על התורה: ק) בפ' האזינו בפסוק כי לא דבר ריק הוא מכם כי היא חייכם ואורך ימיכם ויל"ד דתיבת מכם הוא כמיותר וגם לשון דבר ריק צריך ביאור וי"ל דידוע שרמ"ח אברים יש, באדם ושס"ה גידים ורמ"ח מ"ע יש בתורה ושס"ה ל"ת כי לכל אבר יש יניקה וחיות ממצוה אחת ואם ח"ו מבטל איזה מצוה אז האבר שמכוון נגד המצוה ההיא נחלש ונתפגם מאחר שכל חיותו מאותו מצוה לפי"ז י"ל כוונת הפסוק שבא להורות לנו כי לא תחשובו שרק נגד הנשמה מכוונת התוה"ק כי אם גם הגוף שלכם אינו ריק מד"ת כי גם אברי הגוף מכוונים נגד מצות התודה ויונקין חיות משם וז"ש כי לא דבר ריק הוא מכם דהיינו שהתורה אינו ריק גם מכם מגוף שלכם כי היא חייכם בעוה"ז שמשם יונקין אברי הגוף החיות שלהם וארך ימיכם לעולם שכולו ארוך לעו ה"ב כנגד הנשמה. ובדברינו יבואר דידוע שתוה"ק מקושרת