משמרת אלעזר קב

סחורה ואחד לקח סחורה בהקפה בעד עשרת אלפים זהובים והשני לקח בהקפה בעד עשרים אלפים זהובים הנה בודאי השכל נותן שאין להסוחר השני להתגאות על הראשון כי למה שיש לו סחורה יותר מהראשון לעומת זה הוא חייב יותר מן הראשון אמנם אם שניהם רוצים להיות בכלל לוה רשע ולא ישלם אז יכול השני להתגאות על הראשון כי הוא יש לו עשרים אלפים והראשון אין לו כ"א עשרת אלפים וזה הענין ג"כ במלך ישראל שאין לו להתגאות על שגדלו ה' מכל בית ישראל כי מאחר שבדעתו לשמור התוה"ק א"כ הוא חייב יותר להקב"ה מכל ישראל לעומת מה שהטיב עמו יותר מכל שאר בני ישראל וז"ש לבלתי רום לבבו מאחיו מאחר ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל עכ"ד והנה עשה דוד משל נמרץ על עצמו כי הנה כל עבד מקנת כסף חייב לעבוד את רבו אבל עוד הרבה יותר יתרבה החיוב אם איש נולד מאמה שהוא מלידה עבד לרבו ואח"כ שחררו רבו ופתח מוסריו ושוב קנאו מחדש בכסף מלא כמו שאר עבד שעשה רבו עמו חסד גדול יותר החיוב עליו לעבוד את רבו באמונה מעבד אחר והוא שאמר שנדר נדריו לה' לא בשביל שהחזיק עצמו לצדיק גדול נגד כל ישראל רק לפי שחישב עצמו לבע"ח גדול נגד הקב"ה יותר משאר ישראל להך חשב שצריך לעבוד את ה' יותר משאר בני אדם וז"ש אני עבדך לקנות אותי בכסף מלא הגם שאני עבדך בן אמתך, שהייתי מחוייב להיות עבד לך בחנם מצד שאני בן אמתך ואתה בחסדך פתחת למוסרי והוצאתני לחירות ושוב קנית אותו בכסף מלא לכך אני יותר בע"ח משאר בני אדם לכך אזבח זבח תודה וגומר נדרי לה' אשלם: צה) בפסוק נדרי לה' אשלם נגדה נא לכל עמו יש להפליא למה אמר שישלם נדריו נגד כל ישראל הלא אדרבה כל נדר פרישות טוב יותר לעשות בסתר במקום שאין איש מלפרסם זאת נגד כל ישראל וי"ל שלא הי' כוונת דוד ע"ז שישלם נדריו נגד כל עמו להתפאר אלא הוא ראה עצמו עולה לגדולה ובעת שאדם עולה לגדולה בשעה זו כל איש לבו מלא רגשות תודה להשי"ת ומקבל על עצמו לעבוד את ה' בכל לב אמנם אם האדם כבר מורגל בהגדול' הוא שוכח טובות הבורא ב"ה עליו ע"כ התחכם דוד לבל יפתה אותו היצה"ר ברבות הימים לשכוח טובות הבורא ב"ה ע"כ נתן תודה ברב עם להשי"ת והכיר חסדי הבורא ב"ה לעיני כל ישראל וקיבל על עצמו לעבוד את ה' בכל כחו למען יהי' עדים בדבר ויבוש מלשכוח חסדי השי"ת עליו כי תמיד יזכירו אותו מה שאמר בעת עלותו לגדולה וז"ש כדי שאהי' בטוח שאשלם נדרי לה' לכן אני נודר נגד כל ישראל כדי שלא יפתני יצרי הרע לשכוח טובות הבורא ב"ה עלי: צו) בפסוק תהלים קי"ח הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו איתא ב"ר פל"ב אומרים מקצת שבחו של מי שאמר והי' העולם בפניו שנאמר תהלים ס"ו אמרו לאלקים מה נורא מעשיך וכולו שלא בפניו שנאמר הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו והיא פליאה דאיך שייך לומר אצל הבורא ב"ה בפניו ושלא בפניו הלא מלא כל הארץ כבודו וי"ל בהקדם לפרש בראש פרשת נח הפסוק אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים הי' בדורותיו את האלקים התהלך נח וקשה קושית חכז"ל ערובין י"ח ב' ורבה שם דלקמן אמר רק אתך ראיתי צדיק לפני וכאן נאמר צדיק תמים. ב' קשה כי באבות דר' נתן וכן במדרש דרשו חכז"ל מתיבת תמים שנולד מהול והיא תמוהא דלאיזה תכלית סיפר לנו הכתוב זה ובפרטות כאן און מקומו דכך הי' צריך לספר בעת לידתו. ג' דחכז"ל למדו מכאן דאומרים רק מקצת שבחו של אדם בפניו כי אתך ראיתי צדיק הגם שנאמר לעיל שהי' צדיק תמים ולפי דרשת חכז"ל שבתיבת תמים אתיא להורות שנולד מהול וא"כ תיבת תמים אינו מוסב על צדיק שהי' תמים רק ענין בפ"ע שנולד מהול וא"כ למאי יזכיר לו זה הקב"ה בעת דברו עמו ואינו מוכח שאומרים רק מקצת שבחו של אדם בפניו. ה' צריכין להבין מה זה שאמר הכתוב את האלקים התהלך נח כי רש"י הביא בשם המדרש שהכוונה שהי' צריך סעד לתומכו וכמשל לאב שמוליך את בנו וכו' וכל זה ניחא למאן דדריש בדורותיו לגנאי אבל למ"ד שדרש בדורותיו לשבח קשה מה הכוונה באמרו את האלקים התהלך נח. ה' דקדקו המפרשים בפסוק כי אתך ראיתי צדיק לפני בדור הזה דתיבת "לפני" כמיותר וי"ל דאיתא בזוה"ק שיש שתי כתות צדיקים צדיקים גמורים הולכין אחרי השכינה כדי שיזכו לראות ולהנות מזיו השכינה אבל צדיקים שאינן גמורין הולכין לפני השכינה כי אינן ראוין להסתכל בפני השכינה והנה באברהם נאמר התהלך "לפני" שילך לפני השכינה הגם שאברהם הי' צדיק גמור אבל ערל אינו יכול להסתכל בפני השכינה ואז עדיין לא נימול אברהם ולכך הוצרך לילך לפניו ולפי"ז אפשר לומר שזו הכוונה את האלקים התהלך נח שלא הוצרך לילך לפניו כי הי' צדיק תמים וצדיקים גמורים יכולים לראות ולהנות מזיו השכינה וכדי שלא יקשה ע"ז הא אברהם הי' צדיק גמור ואעפי"כ הוצרך לילך לפניו לפי שהי'