משמרת אלעזר קא

נשתברו לוחות ראשונות לא נשתכחה תורה מישראל ולפי"ז יוצא לנו מוסר השכל במה שהניחו השברי לוחות אצל הלוחות שכל מי שיבא לעסוק בלוחות שהוא התוה"ק יתמיד מאוד בלימודו יומם. ולילה ולא ירף ממנה כרגע כי יראה שם אצל הלוחות השברי לוחות שמהם בא השכחה לעולם ויהי' לזכרון לפניו שאיש קל יאבד ממנו מה שלמד אם לא יחזור על לימודו היטב וזה שהניחו ביחד הלוחות עם השברי לוחות שמשברי לוחות נדע איך צריכין להתנהג בהלוחות שצריך לקיים סיב ובלה בה ומני' לא תזוע. ולפי"ז מובן שצריכין לנהוג כבוד במי ששכח תלמודו לאונסו כי זה בא מכח שבירת הלוחות וזה שאמרו הזהרו בזקן ששכח תלמודו לאונסו שהרי לוחות ושברי לוחות מונחות בארון ולמה הניחו אותם יחר אלא ודאי בשביל ששברי לוחות גרמו שכחת התורה שידעו להזהר בלימוד התורה וא"כ זה הזקן ששכח תלמודו אין הוא הגורם לעצמו רק בסיבת שבירת הלוחות בא לו זה: ולפי דברינו יובן מה שאמרו חכז"ל שבת י"ז תוספתא פ"א שיום ט' באדר שנחלקו בו שמאי והלל הי' קשה לפני הקב"ה כיום עשיית העגל ולפי דברינו יובן כי ע"י עשיית העגל נשתברו הלוחות וזה גרם שכחת התורה ואז יצאה לפועל בימי שמאי והילל כי שכחת התורה גרמה המחלוקת שזה אוסר וזה מתיר וכמו שמובא במס' מגלה ג' שאמר יונתן בן עוזיאל שלכך תרגם נביאים כדי שלא ירבו מחלוקת בישראל בפירוש הכתובים ולכך הי' קשה לפני הקב"ה יום ט' אדר שבו נחלקו שמאי והלל כיום עשיית העגל כי אז יצא לפועל העונש מה שגרמו בעת עשיית העגל: צב) בהלל בפסוק המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים ובארץ י"ל עפ"י שכתוב בסה"ק שרק זה זוכה למדריגה גבוה מי שהוא בעיניו כאין בקצה השפלות ובטל כמעט במציאות וכתב הישמח משה שזו ענין הסמיכות לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא פה אל פה אדבר בו וגו' והאיש משה ענו מאוד מכל אדם אשר על פני האדמה לפי שהי' בגדר השפלות מכל אדם לכך זכה לראות מראות אלקים יותר מכל אדם. וכן בדורות האחרונים הי' צדיקים שראו בעיניהם מסוף העולם ועד סופו ושמעו כרוזים שמכריזין ברקיע וכל זה גרם להם שפלותם וענוות רוחם. והנה מבואר בספ"ק שכמה פעמים יארע שהקב"ה מגביה לאיש אחד ולימי' מועטים ירד ממדריגתו ויראה כאלו ננעלו בפניו שערי הקדושה וכתבו כי ירידה זו צורך עלי' היא כי לפני שמעלין אותו ממדריגה לרדריגה משפילין אותו קצת כדי שיזכה למדריגה גבוה. ולפי מה שבארנו יובן היטב כי כל מה שתוגדל השגתו צריך שישפל יותר בעיני עצמו וז"כ הפסוק המגביהי לשבת שראיתי שהגבהת אותי לשבת ואח"כ "המשפילי" השפלת אותי ואמר שהי' זה לתכלית כרי שאזכה לראות בשמים ובארץ שאתקדש כ"כ עד שאבא למדריגה לראות תמיד מה שנעשה בשמים וארץ: צג) כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא ודרשו חכז"ל ברכות נ"א ב' שצריך להגביה הכוס מן הקרקע טפח י"ל דעיקר אמונת ישראל שלא לתלות שום דבר במקרה ובטבע רק אנו מאמינים כי כל הנעשה בשמים ובארץ הכל בא בהשגחה ולכן אם עשה השי"ת איזה חסד עם אדם צריך להודות בפיו לה' ולהכיר טובתו הבאה לו מאתו ית"ש ולא יתלה הדבר בחכמתו ובעצם ידו או בטבע רק יפרסם שמכיר בטובת ה' עליו שעשה עמו חסד זה וז"כ הפסוק כוס ישועות אשא אם עושה לי השי"ת ישועה ובשם ה' אקרא אני אקרא בקול גדול ומפרסם שמחסדי השי"ת עלינו באה לי הישועה ואמרו חכז"ל שצריך להגביה הכוס מן הקרקע טפח הכוונה שצריך להודות שלא באה ישועה זו בטבע כי הקרקע כינוי לטבע וכן צריך להגביה טפח שהוא שיעור ידי האדם להורות בזה שלא מעצם ידו עשה את החיל הזה רק יד ה' עשתה זאת ולו נאה להודות: צד) שם בפסוק אנא ה' כי אני עבדך אני עבדך בן אמתך פתחת למוסרי לך אזבח זבח תודה ובשם ה' אקרא וקשה כפילות הלשון אני עבדך אני עבדך בן אמתך וי"ל דמיד אחר זה: אמר דוד שנדר נדרים לה' ושישלמה נגד כל ישראל ולזה חשש דהע"ה שלא יחשדו אותו שגבה לבו לחשוב עצמו לאיש צדיק גדול שראוי לו לעשות יותר מכל ישראל ולכך נדר נדריו וכדי להסיר זה הספק בא בדברים שהקדים דכתב החובת הלבבות כי יותר מה שמטיב השי"ת עם איש כן יגדל ויתרבה החיוב מאותו האיש לעבוד את השי"ת ביתר שאת ויתר עז יותר משאר בני אדם לפי שהטיב עמו השי"ת יותר משאר בני אדם ובענין זה פי' האוהל יעקב ולבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל עפ"י משל לשני סוחרים נסעו לעיר גדולה לקנות