משלי יעקב צח

העולם אינו כן אלא אמר שני דברים בדיבור אחד כו'. אשר מהראוי להבין שפת יתר שאמר הכתוב פה להם ולא ידברו כי די הי' לומר לא ידברו לא יראו לא ישמעו. אבל המאמר נחלק לשני דברים כי הנה כל מה שנזכר בו ית' פה עין אוזן וכדומה כלם הם לשבר אוזן האדם מה שהוא יכול לשמוע אבל באמת אין לו גוף ואין לו שום דמיון כלל. וכמו שכתב החבר (מאמר ב' ב') שמות הבורא כלם נלקחות מפעולות הברואים. וא"כ תתגנה הע"ז בשתים. א' במה שיש לה פה וב' כי גם עם הפה לא תדבר. יש לה עין וגם לא תוכל לראות. וזהו עצבי הגוים כסף וזהב וגו'. וזהו שסיים הילקוט ועליהם נאמר פה להם ולא ידברו אלו פה להם ולא ידברו אבל מי שאמר והי' העולם אינו כן אלא אמר שני דברים בדבור א'. עתה נחזור על דברי המשל הנ"ל

(קה) משל פעם א' הי' א' מתחפש ברמי' ואמר על עצמו שהוא הגאון המפורסם ועשה מעשה הצבועים הלובשים לבושי צניעות גם לא הסתכל מד' אמותיו וספרו בידו ודבריו מועטים וכאשר שמע הגאון את כל הכבוד שעשו לו לא האשים אותם בזה מאומה כי רק עיני בשר להם אבל נתן האשמה בהנבל הצבוע הזה שרימה בהם. לימים בא א' מלובש כאשר ילבשו ההוללים יתנהג בקלות זולל וסובא לא תואר ולא הדר לו לא תורה ולא חכמה ואמר על עצמו שהוא הגאון הנ"ל והאמינו לקול דברו והרבו לו מאד מוהר ומתן וכבוד גדול כששמע הגאון הדבר הזה נתן האשמה עליהם לאמר האמנם כי גם הא' רימה בהם וטעו בו עכ"ז נתן להם מקום לטעות במה שהי' מתדמה במעשי ועניני אנשי הרוח לא כן הנבל הזה אחרי ראותם נבלת עניניו איך עלה על דעתם לטעות בו. הוא הדבר בעובדי אלהים אחרים כי אם היתה (יראתם) [מראיתם] מתדמית בצד מה לערך האלהות אף שבאמת איננה כלום עכ"ז הי' ראוי לזכותם ולומר הלא טעו ושגיאות מי יבין. אבל אחרי כי אין להם דמיון כלל וכלל כי לאלהיהם יש פה גם עינים גם אזנים. ועוד זאת כי גם עם הפה אינם מדברים ועל הקב"ה נאמר אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי מה שאין הפה יכול לדבר וא"כ האשמה בראש השוגים ההם

ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק. מדרש למה ליהושע אמר לו זקנך אמר את אלהים אני ירא ובזה כתיב ולא ירא אלקי'. (ר"ל יוסף שהי' זקנו של יהושע אמר לאחיו את האלקי' אני ירא ובעמלק נאמר ולא ירא אלקים) יבוא בן בנו של יוסף שאמר את האלקי' אני ירא ויפרע ממי שנאמר עליו ולא ירא אלקים. והדבר פלאי וכי בעבור שאמר יוסף את האלקי' אני ירא שוב מהצורך אל מי שנאמר בו ולא ירא אלקים ליפול בידו דוקא הלא באמת כל שבטי ישראל גם כי לא נאמר אצליהם את האלקי' אני ירא עכ"ז מקובל ומאומת אצלינו שהיו יראי אלקי' באין ספק כלל רק אצל יוסף הי' מהצורך אל הכתוב לכתוב כן מפני ההזדמנות. וא"כ אין מההכרח אל עמלק ליפול ביד יוסף דוקא. והנראה כי באו ז"ל להשיב בזה על מה שיש לשאול לכאורה בזה שהאשי' הכתוב את עמלק ואמר עליו ולא ירא אלקי' כי מי זה אמר הנכרי אשר לא מזרע ישראל הוא מחויב להיות ירא אלקי' עד שתהי שלילות