משלי יעקב צה

גמרם יבואו המשרתים ויביאו הסעודה בשלמות מבית המבשלת אל בית המשתה אמנם הלא ידעת גם שמעת כי גם בבוא המשרתים לקחת הסעודה מאת המבשלת האם את הכל יקחו ולא ישאירו שריד הלא אין זה מדרך המוסר אבל בהכרח ישאירו אל המבשלת מכל מאכל. גם מן הדגים גם מן הבשר כמו הכנפים והקורקבן והראש והרגלים והכבד: הנמשל כי הקב"ה כביכול עשה לעצמו הכנת משתה גדולה בבית פרעה היינו כי הביא אותו באש ובמים והכל עבור שיצמח על ידו פרסום גדול מכח אלהותו ית' והשגחתו וכנ"ל וע"כ כאשר היתה המשתה בגמר כל השלמות אין עוד מדרך המוסר מבלתי להעניק גם את המבשלת הוא פרעה. וזהו ממש מאמר ואכבדה בפרעה ובכל חילו וידעו מצרים כי אני ה' לומר כי ע"י המופתים האלה יבואו מצרים גם הם להכירני והטעם בהכבדי בפרעה וגו' ר"ל הלא עיקר פרסום כבודי וידיעת אלהותי נצמח רק מסבתו: וזהו ממש מאמר המדרש מי גרם להקב"ה ליטול עטרה לא לפרעה שניערו לפיכך ואכבדה

אז ישיר משה במדרש הדא דכתיב (תהלים נ"ט) ואני אשיר עוזך וארנן לבקר חסדך ואני עשיר עוזך לעתיד לבא וארנן לבקר חסדך וכו' כי הייתי משגב לי באדום ומנוס ביום צר לי בגוג ומגוג. הנה כדי לבוא לתכלית כוונת דבריהם ז"ל שהסבו משמעות מאמר ואני אשיר עוזך על נסים העתידים. וגם להבין מאמר וארנן לבקר חסדך נקדים מאמר המשורר (שם י"ג) ואני בחסדך בטחתי יגל לבי בישועתך אשירה לד' וגו' עוד מ"ש שם ה' בעזך ישמח מלך וגו'. ביאור הדברים כי אנחנו עב"י מצווים על ב' דברים אשר האחד יכחיש ויסתור הב' והם הבטחון בהאלהים והשמחה בישועתו והוא כי כבר כתב החסיד ז"ל בחובת הלבבות כי משפט הבוטח השלם להיות תמיד בשמחה במה שיש יכולת ביד הבורא ית' להטיב לאדם. וכל כך יחליט השמחה בלבו כאלו כבר השיג הטובה עד שלא יהי' אצלו חילוק בין טרם השגתו מחסוריו ולאח"כ וכאשר אמר הנביא (ישעי' ס"ה) כי אם שישו וגילו עדי עד אשר אני בורא

(קא) למשל בן העשיר שהוא שש ושמח ומתפאר בעושר אביו אף כי אין בידו מאומה בהיות מוחלט אצלו כי כל העושר הזה שמור בעבורו ולא ימנע ממנו אביו מאומה: אמנם המצוה הב' היא סותרת מופתי שלמות הבטחון והוא מה שאנחנו מוזהרים להודות לו על כל דבר ודבר ולתת לו לו בכל יום מעין ברכותיו ולשמוח על כל הטובה שנשיג ממנו ית"ש כמאמר ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלהיך. אשר מכל זה יתנכר כי בלבו הי' ההיפך כמו

(קב) משל של הנושה מעות מאנשים הרבה ומהם בטוחים ונאמנים גדולים שאין בלבו ספק כלל על גביית חובותיהם ומהם אנשים קשים לא יאבו לפרוע חוב הקפתם אשר באם יבוא א' לבשר לו כי ראה א' מבעלי חובותיו מכין מעות לפרוע לו חובו. הנה משפט המבשר ההוא מן הנושה ההוא כך אם האיש הזה המכין מעות הוא מן האנשים הבלתי פורעים חובותיהם והנושה כבר התיאש ממנו הנה יעיר א"א לתת להמבשר על בשורתו תשורה יפה כי הכניס בלבו שמחה חדשה מה שלא עלה על לבו כלל. אבל לא כן באם המכין מעות