משלי יעקב צב

משפט המבשלות לעסוק בתיקוני המאכלים לאט לאט כדי שיתעכבו בידה איזה זמן יותר כי כל עוד שהם ברשותה גם היא אוכלת מהמטעמים ההם ותגנוב גם בעד בני' ויהי להמבשלת ההיא איזה סבה שהי' ההכרח אתה ללכת אל איזה מקום על שעה או שתים ותנח בתה הקטנה להשגיח על המאכלים עד בואה ולשמרם מאיזה הפסד והנער' ההיא ברצותה להראות השתדלותה וזריזותה בפני אמה חגרה בעוז מתניה ותלך ותלקט עצים יבשים ותערוך על האש ומפח בידה עד כי נתבשלו כל המאכלים חיש קל ויבואו המשרתים ויקחו המאכלים כלם לבית המשתה ויהי בבוא המבשל' לביתה ותרא את אשר עשתה לה בתה ותרגז עלי' מאד לאמר מה זה מהרת על המאכלים אמרתי אני בלבי לקחת מהם בשבילי וגם לך אתן מהם ועתה גם לי גם לך לא יהי'. הנמשל כי הקב"ה נתן ישראל ליד מצרים למען ישיגו שם התיקון הגדול שיוכשרו לקבל התורה. והנה כל עוד שהיו ישראל במצרים היתה הברכה באה לרגליהם כנ"ל. והנה הקב"ה אמר לאברהם אע"ה ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה כי כן שיערה חכמתו זמן ההכשר ההוא. אמנם פרעה הרשע הכביד עליהם עולו הקשה וזה הי' סבה גדולה להכשירם בגמר התיקון ק"צ שנים קודם הזמן ההוא כמאמר המדרש (שיר רבה ט"ו) אמר משה רבון העולם ת' שנה אמרת לנו להשתעבד ועדיין לא שלמו אמר לי' כבר שלמו. ובזאת קלקלו לעצמן כי ע"י שהיו ממהרים על תיקון ישראל אבדו שפעת ברכתם והצלחתם. וזה שאמרו מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדנו. כלומר מסבת שהיינו מעבידים בהם בפרך

בילקוט ולא נחם אלהים דרך ארץ. דרך ארץ מים מלמעלה ולחם מלמטה ברם הכא הלחם מלמעלה שנא' הנני ממטיר לחם מן השמים והמים מלמטה אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר. הבנת הדברים כי הנה ידענו כי לאלהינו ית' ב' הנהגות שמנהיג אותנו בהם טבעית ונסית והנהגה הטבעית היינו מתנהגים עת היינו על אדמתינו והי' לנו בית המקדש ומזבח וקרבנות העלולים להריק ברכה ע"י עבודתינו בקודש ממש כאשר יאציל האב לבנו הגדול איזה סך ומורה אותו איזה מסחר שישא ויתן ויתפרנס ממעשה ידיו אבל טרם הביאנו ה' אל המנוחה ואל הנחלה הי' השגת טובותינו ע"ד הנהגה הנסית ממש כבן קטן הסמוך על שלחן אביו ומספיק לו כל פרטי מחסוריו כי עד היום ההוא לא הי' בידינו במה לעבוד את ה' לפרנס עצמינו מעמל נפשנו והנה ידענו שאין מציאות לענינים נסים בלתי במקום שכלו בו כל דרכי הטבע ובגמ' (שבת נ"ג) מעשה בא' שמתה אשתו והניחה בן לינק ולא הי' לו שכר מניקה ונעשה לו נס ונפתחו לו שני דדים כדדי אשה כו' א"ר יוסף בא וראה כמה גדול אדם זה שנעשה לו נס כזה אמר אביי אדרבא כמה גרוע אדם זה שנשתנו עליו סדרי בראשית אשר לכאורה יפלא לחלוק בפלוגתא רחוקה כזו שזה יאמר כמה גדול וזה יאמר כמה גרוע. אבל יתכן עפ"י מליצה

(צז) משל לבית אכסניא א' שהי' עליון על כל אכסנאות שבעיר היינו כי שם היו מספיקים כל מיני מטעמים יקרים אל השרים הגדולים ובני המלכים המתארחים שמה גם מהללים בחלילים בתוף וכנור המטיבים