משלי יעקב צ

וקבל העשיר בנו של מלך בעין טובה כיון ששמע המלך מי קבל בנו ובאיזה מדינה הוא הי' שולח אגרות אצל אותו איש ויאמר לו שלח את בני גו' עד שהלך והוציא לבנו בעצמו התחיל אותו איש צועק על שיצא בנו של מלך מתוך ביתו אמרו לו שכניו למה אתה צועק א"ל כבוד הי' לי כשהי' בן מלך אצלי שהי' המלך כותב אגרות לי והי' זקוק לי הייתי ספון בפניו עכשו שנמשך בנו של מלך מאצלי אינו נזקק לי בדבר לכך אני צועק. כך אמר פרעה כשהי' ישראל אצלי הי' הקב"ה זקוק לי והייתי ספון בפניו הי' משלח לי אגרות בכל שעה ואומר בה אמר ה' אלהי העברים גו' כשירד הקב"ה למצרים והוציא את ישראל התחיל פרעה צועק ווי ששלחתי את ישראל דכך נאמר ויהי בשלח פרעה. והמאמר הזה מפליא לב כל קורא ואין מהצורך להעיר בו כי הלא נודע מהות האגרות אשר שלח ית' לפרעה ולבוא אל כוונת הענין נעיר עוד במאמר ויהפך לבב פרעה ועבדיו אל העם ויאמר מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדנו אשר כמו זר נחשבו המעט מהם המכות הגדולות שהשיגו. ומה גם אשר מלת מעבדנו אך למותר ונזכיר עוד לזה מאמר רז"ל (ברכות ט') וינצלו את מצרים חד אמר עשאוה כמצולה שאין בה דגים וחד אמר כמצודה שאין בה דגן והכלל בזה הוא עם מה שאמרו ז"ל כל מקום שגלו ישראל שכינה עמהם והאמנם שהוא דבר שאין הפה יכול לדבר. אבל רז"ל כללו בזה הנהגתו ית' בהשפעת טובות העולם כי כביכול שיעבד הקב"ה כל הברכות וכל הטובות אל עמו ישראל. וכמאמר רז"ל אין טובה בא לעולם אלא בשביל ישראל וכל מקום שהם שורים שם הברכות מצוי'. והנה בהיותינו בארץ ישראל נתקיים בנו כמאמר התורה ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך. ר"ל כי אנחנו היינו משיגים כל טוב ההשפעה מידו ית' לידינו ומאתנו השיגו כלם מחיתם ושפעתם לא כן בזמן הגלות נתקיים בהיפך נחלתינו נהפכה לזרים היינו כי מושגת אל יד זולתנו כ"כ עד אשר נוכל לחיות ממותר שלהם כמאמר המשורר (תהלים ד') נתת שמחה בלבי מאת דגנם ותירושם רבו. כלומר ה' ית' כחסדו הגדול הוא מרבה בשפעת ברכתם כעתה יתר מאד למען אשר נחי' בנותר

(צד) משל לבן עשיר א' שנתפס לבית האסורים ואביו שולח לו מאכלים ומשקים. הנה לא ישלח לו כפי השיעור שנתן לו בביתו. כי בהיותו בביתו קרוב אליו הי' בטוח במנת חלקו שיהי' לו לבדו ואין לזרים אתו אמנם לא כן בשבתו בתוך מאסר אם ישלח לו אך כפי אכלו לא יגיע אליו דבר ע"כ מהצורך אליו לשלוח עד אשר יאכלו כלם לשובע ובנו יחי' בנותר הנמשל מובן מאליו. והוא מה ששאל הנביא ע"ה (יואל ב') חוסה ד' על עמך גו' למה יאמרו בעמים אי' אלהיהם

(צה) משל לאיש כפרי א' נדיב ושוע נתן בנו אל עיר הקרובה למלמד א' ודבר עמו כי ישלח מביתו פרנסת בנו מכל טוב. ויושיט כל זאת אל בית המלמד ההוא ואשתו תשתדל בתקוני המאכלים כמשפט. ויהי הבן ההוא בבית הספר בעיר ואביו שלח לו כזאת מכל מאכל אשר יאכל מכל משקה אשר ישתה גם פזר נתן ושלח לו יותר מכפי מחית בנו למען העניק גם לבני הבית