משלי יעקב פח

ממצרים ובו עתידים להגאל שנאמר כימי צאתך מארץ מצרים וגו' ובו רמז להם לישראל שהוא ראש להם לתשועה כלומר כל הנסים מהכנות האלו יתנו עדיהן כי מעולם ועד עולם כל מחשבותיו ית' עלינו לתת לנו אחרית ותקוה בגאולה העתידה במהרה

ונבאר דברי הנביא (ישעי' ס') אני ה' בעתה אחישנה. שלכאורה ההוראה מזה שימהר ית' גאולת העתידה ואיך יהי' כזאת אחרי כי הזהיר ית' אותנו לבל נהי' נמהרים. ומה גם כי מלות בעתה אחישנה מתנגדים זה לזה. וכבר הרגישו רז"ל בזה ודרשו זכו אחישנה וגו'. אמנם יבואר הדבר עפ"י מליצה

(צב) משל לאורח שנתאכסן בבית אכסנאי אחד פעם בא מן השוק טרם הגיע עת האוכל המשוער בחצי היום בעבור שהי' לו דבר נחוץ אחר כלות השעה ההיא והוצרך להקדים מאכל שלחנו קודם זמנו ויהי בבואו הביתה ויבקש לאכול אמרה לו המבשלת מה אעשה לך אחרי כי עדן לא הבשילו המאכלים ומרוב הפצרתו בה ערכה לו שלחנו ותתן לפניו לאכול ויהי הוא מביא המאכל לתוך פיו ולא ערב לו כי לא הי' מבושל כל צרכו אמרה לו המבשלת הלא אמרתי אליך אל תחוש עלי ואתה מהרת עצמך ע"כ המאכלים משחתם בהם ואין טעמם בם כראוי ויהי למחרת ויקר מקרה להמבשלת שהיתה מוכרחת ללכת אל איזה מקום בחצות היום וקראה לאורח ההוא לתת לו ארוחתו בשעה הקודמת ויאכל ויערב לו אז אמר לה האורח הלא אמרת לי שאין טעם בהמאכל הבא במהירות וכהיום מהרת לתת לי קודם הזמן ואעפ"כ ערבו לי המאכלים ותאמר אליו הלא תדע ההבדל כי אתה אם תמהר ותחוש על המאכל אין טוב כי הלא אתה אין לך עסק בבישולי המאכלים לדעת מתי הם מבושלים על גמרם אך אתה מסבת רעבונך תחפוז לתת לפניך ע"כ לא יערבו ע"י מהירתך כי עדן לא נתבשלו כראוי משא"כ מה שמהרתי הוא לבעבור ראותי כי נגמרו בטוב בישולם וכן מהירתי גם המה סבות גורמות אל המאכלים להקדים בישולם טרם יגיע עת האוכל נמצא ההבדל בין מהירת האורח למהירת המבשלת כי הוא ממהר לתת לו לאכול אף טרם גמר המאכלים ומהירת המבשלת הוא למהר על המאכלים שיגמרו קודם זמנן: הנמשל כי בגאולת מצרים היו ישראל נמהרים אל הגאולה מסבת רוב הדחק טרם נשלם זמן הגלות ע"כ לא היתה הגאולה שלמה בתכליתה משא"כ לעתיד אשר באמת קץ הימין משוער לזמן ידוע אליו ית' מתי שיטהרו ישראל ויתבררו ויתלבנו מכל חלאת זוהמת מעשיהם אשר האפשר כי יזדרזו ישראל וימהרו ויחישו לשוב בתשובה שלמה אזי הוא ית' ימהר ויקדים הגאולה ומה גם כי כל זאת הוא בידו ית' וכמאמר הנביא (יחזקאל נ"ו) ונתתי לכם לב חדש ואת רוחי אתן בקרבכם וגו'. וזהו שהנביא מקדים תחלה ואומר ועמך כלם צדיקים וגו' הקטן יהי' לאלף והצעיר לגוי עצום אשר השמות האלו מורים על אושר שלמותם וטהרתם ובראותו ית' כי כבר נגמרו בשלמות והגיע עתם עת דודים ימהר ויגאלם. וזהו שדייק אח"כ אני ד' כלומר אך לי נאה למהר ומבאר ואומר בעתה אחישנה כי יכולת בידי לעשות סבה המביא העת להיות קודם נמצא ההבדל בין מהירת ישראל למהירתו ית' כי בשימהרו ישראל הנה ממהרים ע