משלי יעקב פ

לפרעה כלו' אקח נקמתי ממנו למען שמי בלי זכות ישראל. וע"כ נאמר פעמים רבות וידעו מצרים כי אני ה' למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ

למה הרעו' לעם הזה וגו' ויאמר ה' אל משה עתה תראה אשר אעשה לפרע' וגו'. מדרש במלחמו' פרעה אתה רואה ואין אתה רואה במלחמה של ל"א מלכים שיעשה בהם יהושע תלמידך מכאן אתה למד שנטל משה עכשיו את הדין שלא יכנס לארץ. והדברים מופלאים מה הי' לבעל המאמר ליחס הדבר אל המקבל ולא אל הפועל. לאמר שנתן הקב"ה דין למשה וכו'. והיותר קשה הלא רז"ל הסכימו במדרש (דברים ב') בטעם הדבר שלא נכנס משה לארץ כדי שיקומו עמו מתי מדבר וז"ל שם כי לא תעבור את הירדן הזה אמר לו הקב"ה למשה אם אתה נקבר כאן אצלם בזכותך הם באים עמך אר"ל למה"ד וגו'. הנה ההוראה מזה שלא הי' למשה חטא משפט מות במדבר וא"כ יהיו המאמרים מתנגדים זל"ז. ונזכיר עוד מדרשם (שם ז') א"ל הקב"ה למשה אין אתה יודע מה לעשו' אתה רוצה לאחוז החבל בשני ראשין אם אעברה נא אתה מבקש לקיים בטל סלח נא ואם סלח נא אתה מבקש לקיים בטל אעברה נא כיון ששמע משה רבינו כך אמר לפניו רבש"ע ימות משה ומאה כיוצא בו ולא תתנזק צפרנו של א' מהם ולכאורה גם דבריהם אלו נעלמים הכונה. אבל נבוא לביאור המאמרים בהקדם דברי המדרש בסמוך ועל דבר זה בקשה מדת הדין לפגוע במשה. ולפי שנסתכל הקב"ה שבשביל צער ישראל דבר כן לא פגעה בו מה"ד. ויאמר ה' אל משה עתה תראה ע"ש ולהמתיק הענין

(פג) משל לב' עניים שבאו לעיר א' נער וא' זקן ויריבו שניהם ויקם הזקן והכה את הנער מכה ופצוע ויבוא הנער אל השופט ויאמר השופט למה הכית את העלם הזה. ענה ואמר דע נא אדוני כי אני דודו ואביו מת ואנכי גדלתיו על ברכי והנה עתה הוכחתיו בשבט פשעו כאשר ייסר איש את בנו למען ילך בדרך טובים והעלם הזה שאט בו לאמר שקר בפיו כי נכרי וזר הוא לא קרוב ולא גואל. אך זה ימים אחדים שנתועדנו בדרך במלון. ועתה בא אתי אל העיר הזאת והרבה פצעי חנם לכן ישפוט נא אדוני ביני לבינו מה לי ולו לאהוב אותי ולהוכיחני בשבט מוסר מה עשה השופט קנס את הזקן בכמה סלעים. ומהם צוה לעשו' בגד יקר לעלם הזה. וכה אמר אליו אם האמת כדברי העלם שאין אתה קרובו אתה ראוי באמת לתת דמי בשתו ואם כדבריך שאתה דודו הלא ראוי אליך לקיים גם את המצוה הזאת מבשרך אל תתעלם: הנמשל כי הקב"ה צפה בדור המדבר שיצטרכו לצדיק א' שיהי' נקבר ביניהם למען העלותם ולהחיותם עמו לעתיד כדברי כמשל המובא במדרש הנ"ל. אמנם עדיין אין הכרע מי מהצדיקים יהי' הנבחר לזה וראה ית' במשה כי הוא הרועה ישראל הנאמן העומד בפרץ תמיד לפניו בעבורם. ונתן נפשו עליהם בעגל ובמרגלים וזולתם מה שהוא הוראה על רוב אהבתו אותם מדבקותו בהם. אך עכ"ז מקום למשה לומר מה אתה רואה אותי לאוהב גדול כ"כ לעתו קבור עמהם וכמו שאמר אעברה נא וגו'. ועל זה בא מדרשם ז"ל אמר הקב"ה למשה אין אתה יודע מה לעשות אם אעברה נא אתה מבקש בטל סלח נא כלומר מה הי' לך להשתדל