משלי יעקב עז

משפטו לעשות תחלה שרים שרי אלפים ואחר כך שרי מאו' והמה מאספים ומלקטים לאחד אחד אנשי ההמון עד כי יהיו לצבא רב לא כן קשר המורדים החרדים לעשו' דבר בנגלה משפטם לאסוף וללקט אנשי ההמון תחלה עד שהם רבים ואח"כ יתנו עליהם ראשים. כן הדבר בנביאי האמת כי הקב"ה יפקיד אותו על כל הדור כמו שפקד את משה על בני דורו והזהיר אותו לבלי יתחיל לגלות נבואתו לפני פחותי הערך כדרך הנביאים הבודים דבר מלבם המתחילים לדבר תחלה על לב ההמונים קלי הדעת שנאמר עליהם פתי יאמין לכל דבר עד שיתרבו בדעו' על הראשים ואחר כך יכופו גם את הראשים שיסכימו עמהם. אבל לא כן דרך הנביאים האמתיים כי מיד בקבלם הנבואה מהקב"ה יבשרו צדק אל הזקנים בעם ראשי העדה העומדים בסוד אלוה והמה יאספו כל ההמון ויגידו להם מה דבר ה' ואין ביניהם רק אלו מתחילים מלמעלה היינו יקבלו הנבואה מה' וממנו אל הקרובים אל ה'. וזהו שאמר ית' למשה לך ואספ' את זקני ישראל והם יאספו אליהם כל העדה. וזהו שהורו ז"ל במדרש לעולם הזקנים מעמידים את ישראל שכל מי שנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל

ואגב נבאר המדרש בסמוך וז"ל תדע לך כששלח בן הדד אל מלך ישראל שנא' (מ"א כ') כה אמר בן הדד וגו' כי אם כעת מחר אשלח את עבדי אליך וחפשו וגו' והיה כל מחמד עיניך ישימו בידם ולקחו וגו'. מהו כל מחמד עיניך דבר שהוא חמדה מתוך חמדה זו התורה שנאמר (תהלים י"ט) הנחמדים מזהב ומפז רב. ראוי להעיר בזה כי עדיין הדבר צריך ביאור איככה החליטו ז"ל על מחמד עיניך שהוא מוסב אך על התורה וגם מאמר חמדה מתוך חמדה לא ידענו ביאורו: ותחלה נשים לב אל המאמר המשורר שהביאו ז"ל הנחמדים מזהב ומפז רב אשר מלת רב לכאורה אך למותר. אבל הענין הוא עם מאמרינו בקול יעקב בביאור דברי רבותינו ז"ל (סוכה ע"ו) מדת ב"ו כלי ריקן מחזיק מלא אינו מחזיק אבל מדת הקב"ה מלא מחזיק ריקן אינו מחזיק שנא' אם שמוע תשמעו אם שמעת תשמע ואם לאו לא תשמע והוא כי כל מחמדי ותענוגי העה"ז לא יערבו לנפש האדם בלתי טרם השיגו הדבר שהוא נכסף אלי' אבל בהשיגו הדבר יופג ממנו ערבותו ונעימתו וכמו כן הדברים מעוטי המציאות המה גדולים בחשיבות ורובי המציאות חשיבותם מועטת

(פא) המשל בזה שני גננים היו אצל המלך א' הי' אומן חכם בנטיעות לנטוע עץ כל פרי הדר וכל מגדים כפרים עם נרדים. והב' הי' איש כפרי מעשהו בירקות וזרעוני גינה ויהי בתחילת הקיץ באו שניהם אל המלך ומנחתם בידם הנוטע והכורם הביא מבכורי ענביו ומחלביהם והב' הביא גם הוא מפרי האדמה מהירקות ודומיהם המפליאים רואיהם בעת ההוא להיותם חדשים ובלתי נמצאים עדיין וימצאו חן בעיני המלך ויט אליהם חסד ויאכל מפרים ויתן להם מתנות וילכו. ויהי בצאתם הלך הכורם אל בית היין לשתות ולשמוח והכפרי הזה אחריו לאמר אחי נעשה נא לנו כרה גדולה ונתעלסה באהבים יחד אמר לו הכורם מה לי ולך נבל הלא אתה ובית אביך עובדי אדמה מעולם ואני מלומד בחכמה יקרה מלאכת הנטיעה וההרכבה. ויען הכפרי ויאמר