משלי יעקב עו

כי הוראתה לחלק המאמר אל הנאמר לו כאלו שתים מבקש ית' ממנו והי' מהנכון לומר להוציא וכמו כן בתשוב' משה אל הי' מי אנכי כי אלך וגו' וכי אוציא וגו' הנה התשובה נכפלה במלו' שונות. אמנם הענין יתבאר בטוב טעם בהקדם דברי המדרש לכה ואשלחך אל פרעה. וז"ל א"ר אלעזר לכה ודאית ה"ה שבסוף התיבה לומר אם אין אתה גואלם אין אחר גואלם ונבוא אל כוונ' דבריהם אפתח במשל פי ונחקורה נא בדבר שליחו' כי יהי' בב' פנים

(עט) למשל יש שיאמר לא' ללכת למחוז ידוע להביא לו סחורה ויתן בידו כסף שברו. ויש שולח אחד על דבר מסחרו וכאשר ישאלהו על כסף מקנתו יאמר לו קנה נא במחיר כספך ובשובך מן הדרך אשיב לך הכסף וההבדל ביניהם אם יש ביד השליח לסרב בשליחו' הזה ולהעמיד אחר תחתיו כי הא' יש ביד לדחותו לבלתי שלחו לאמר הא לך איש אחר תנה הכסף על ידו והוא גם הוא ימלא העסק הזה כמוני לא כן השני אשר המשלח רוצה בו שיקח הסחורה בכסף שלו או שיקח בהקפה על עצמו הנה השליח הזה אין בידו לפטור עצמו ולומר שלח נא ביד אחר כי לשליחות כזה לא יצלח עוד שליח זולתו: הנמשל כי הקב"ה רצה לשלוח אל פרעה להוציא את עמו ממצרים. ואם הי' בידם זכות להגאל אין ההבדל בהמשולחים מי ומי הם. אבל באמת לא היה ביד העם זכות להגאל כמאמר (יחזקאל ט"ז) ואת ערום ועריה ורצה הקב"ה לזכות אותם עם שלחו בשליחות ההוא אצילי העם גדולי הזכו' המה משה ואהרן וכמו שזכרו ז"ל במדרש (שמות רבה ט"ו). וזהו שדייק ית' ואמר אל משה לכה ואשלחך כי אם היה לך בלא ה"ה יהי' הרצון ההליכה לבדה (עי' מ"ש רש"י ז"ל במאמר ולכה לישועתה לנו וגו' תהלים פ') להורות כי לו לו תהי' הגאולה ואך בזכותו וא"כ לא יצלח שליח זולתו לעסק הזה. וזהו שאמר המדרש לכה ודאית הה"א שבסוף התיבה לומר אם אין אתה גואלם אין אחר גואלם. וזהו ועתה לכה וגו' והוצא וגו' הנה שתים שאל ית' מאתו א' הליכתו לפרעה בשליחותו. הב' והוצא כלומר הוציאם אתה בזכותך. ועל זאת השיב משה בענותנותו ואמר מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא וגו' כי הנה גם השליח הב' הנ"ל יש לו מקום לפטור עצמו משליחו' ההוא בשיאמר מה לי לקנו' לך סחורה מכיסי הלא אין בידי מאומה נקלה וחסר לחם מי יתן בהקפה. והן כדברים האלה דבר משה ע"ה מי אנכי כי אלך אל פרעה כלומר גם ההליכה לבדה אל מלך גדול כפרעה הוא בלתי אפשרי' אצלי וכי אוציא וגו' כלומר ומה גם כי תשאל ממני לגאלם בזכותי. וזהו שאמרו במדרש (מובא ברש"י) וכי אוציא באיזה זכות. כי מרוב ענותנותו החזיק עצמו לקטן הזכות ודל המעשים

לך ואספת את זקני ישראל. ובמדרש לעולם הזקנים מעמידים את ישראל וגו' אימת ישראל עומדים כשיש להם זקנים שנא' שאל אביך ויגדך זקניך וגו' שכל מי שנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל. הנראה לדעתינו רצונם בזה להביננו עיקר גדול בין נביא האמ' לנביא השקר

(פ) המשל בזה החילוק בעצמו בין המלך המלקט ומקבץ חיילו' לבין קשר המורדים כי המלך ברצותו לאסוף אליו אנשים לצבא משפטו