משלי יעקב עה

ויזכור אלהי' וגו' וירא אלהי' וגו'. מדרש וירא אלהי' שלא הי' בידם מעשים טובים שיגאלו בשבילם. וכן הוא מפורש ע"י הנביא (יחזקאל ט"ז) רבבה כצמח וגו' לא צריך לומר אלא ושערך צמח, ואח"כ שדים נכונו שקודם בא סימן התחתון מן העליון. אלא שדים נכונו זה משה ואהרן שהיו נכונים לגואלם ושערך צמח הגיע הקץ של גאולה ואת ערו' וערי' בלא מע"ט. לכך נאמר וירא אלהי' וגו'. הנה מהראוי לעמוד על כוונת הצעה זאת. וגם איך יתישב שאלתם הלא סימן התחתון כו'. ואחשוב כי הם ז"ל הי' קשה להם סדר הכתובים שלפנינו. כי מהנכון הי' לומר וירא אלהים וגו' ויזכור אלהים וגו' להורות כי מה שראה ית' בעונות ישראל זה הי' סבה עצמית לזכור להם ברית אבות. והן על זאת באו ז"ל להעיר אותנו במדרשה זה חסדי ה' הגדולים אשר עליהם המליץ הנביא ע"ה שדים נכונו ושערך צמך וכמו שנתבאר. ומעתה דבריהם ז"ל במדרש אלא שדים נכונו אלו משה ואהרן מספיקים מאד להשיב על שאלתם מדוע הקדים הסימן העליון להתחתון והוא ע"פ דמיון

(עח) משל לב' בתולו' שנשאו אחת נתפרנסה מאבי' העשיר ואחת יתומה שפרנסוה בני משפחתה. זו שפרנסה אבי' הכין לה מלבושים כמשפט הנהוג וכדבר הצורך תחלה בגדי חול ואח"כ בגדי שבת ויו"ט ואח"כ בגדי חופה לא כן אותה שפרנסוה בני משפחתה הנה מדאגה פן לא יספיק על כל זה משפטם אשר המוכרח מוברח קודם היינו להכין תחלה בגדי חופתה והוצאת החתונה ואחר כך בגדים כפי מסת ידם והעילה לזה כי הדבר היותר מעכב הנשואין הוא קודם להבלתי מוכרח כ"כ. הנמשל וזהו מאמר הכתוב רבבה כצמח השדה נתתיך כלומר מה שהיית רבבה כצמח השדה הי' אך מה שנתתי אני לך ע"ד נדבה וחסד ולא מסבתך ובזכות עצמך והעד כי הכין ית' הגואלים הרומזים במאמר שדים נכונו טרם הגיע עת הגאולה שעליו יסוב מאמר ושערך צמח. הנה מזה יבחן רוב חנותו ית' כי חפץ חסד הוא להקדים ולהכין פועלי הגאולה ומוצא הרפואה טרם תכבד המכה ויתמעט הזכות. וזהו דברי המדרש וירא אלהים את ב"י שלא הי' בידם מעשים טובים שיגאלו בשבילם וכן הוא מפורש ע"י יחזקאל כו' לא היה צריך לומר אלא ושערך צמח כו' אלא שדים נכונו זה משם ואהרן שהיו נכונים לגאלה והן את כל זאת רמז הכתוב פה במ"ש וישמע אלהים את נאקתם ויזכור אלהים וגו' את אברהם וגו'. ולבל נחשוב לומר כי נאקתם היתה סבה עצמית להזכיר להם ברית אבות ולקדם הגאולה סיים ואמר וירא אלהים את ב"י לומר כי הוא ית' ראה הדבר מראש וידע אלהים שעליו לגאלם מבלעדי זכות ונאקת הנואקים והעד כי הגואלים המה משה ואהרן היה מוכנים ועומדים טרם נשמע קולם. וזהו שמסמיך ואומר ומשה הי' רועה ובמדרש כל מי שנאמר בו הי' הוא מתוקן לכך כלומר הי' מוכן ועומד מכבר כי ידע ית' שעליו לגאלם למען שמו

ועתה לכה ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי בני ישראל ממצרים. ויאמר משה אל אלהים מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את ב"י ממצרים. הנה מהראוי להעיר בזה א' על אות וא"ו ממלת והוצא שהוא משוללת המובן כי