משלי יעקב עד

אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל. ובמדרש. שיהיו עניים וסופרים וגו' ובזאת יקולל עברתם כנ"ל והבן

ואתם חשבתם עלי רעה אלקים חשבה לטובה וגו' להחיות עם רב. הנה יוסף הצדיק ע"ה הפליג לנחמם ולהפיס דעתם לבל יעצבו מאומה על מה שעשו אתו

(עו) למשל כי הנה ידוע הדבר שנתקלקל לא יתוקן לשוב לאיתנו הראשון ממש בלתי אם ירבה דברים המועילים יתר מאד על ערך קלקולו כמו בנפול מעט מצבע שחור על יריעה לבנה ואדמדמת אם יתן על מקום הכתם מים המלבנים כערך השחרורי שנפל בו לא יועיל בזה לשוב לתוארו הקדום בלתי בשיתן ויוסיף עוד בכפלים לערך השחרורית אז יתבטל מעיקרו. הנמשל עד"ז ממש הי' יוסף ע"ה מרבה לנחם אחיו לומר אם הי' ערך הגדולה והטוב המושג לו על ידם רק כערך הרעה אזי הי' כתם רעתם עומד בעיניו אבל הדבר לא כך הוא כי רעתם היא מצער נגד הטובה. וזהו ואתם חשבתם עלי רעה כלומר רק עלי ואלקים חשבה לטובה להחיות עם רב וע"כ לעומת גודל ערך הטובה הנפלאה אשר עשיתם החיוב שלא ישאר מכתם רעתכם והבן

וינחם אותם וידבר אל לבם מדרש והרי דברים ק"ו ומה יוסף שדיבר דברים רכים על לבם של שבטים כך ניחמו לכשיבוא הקב"ה לנחם את ירושלים עכו"כ הה"ד נחמו נחמו עמי יאמר אלקיכם ע"כ. והדבר רחוק מאד זה מזה אך כלל הענין בזה הוא עם מה שביארנו למעלה אשר כל הקורות הרעות לעת כזאת כלם מכוונים מאת ה' להכין עבורנו הברכה והטוב באחרית הימים

(עז) למשל כי המגרש את אשתו מסבת הריב שהי' ביניהם. אם גם לאחר זמן העיר את רוחו להשיבו אליו ופייסה ודיבר על לבה עכ"ז תכסנה בושה על זמן העבר שהי' לב בעלה רגז עלי' והי' מתעבר עמה. אבל לפעמים יקרה איש ואשה השלמים זע"ז מעולם בלתי מחמת שלא הולידו שאל לחכמי הרופאים והגידו לו כי ההכרח לגרש אשתו על זמן ידוע ואח"כ בשישוב אלי' תתעבר ותלד וביום שמעו הי' נחפז מאד לשלחה מביתו עד כי נמלאו הימים שהגבילו הרופאים לקחה אליו ותהי לו לאשה כמאז. הנה האשה ההיא אין לה להכלם על שנתגרשה כי אך מאהבה הוא כי פרידתה כל הזמן ההוא הוא סבה לכונן אהבתה לעולם. הנמשל כמו גבי יוסף ע"ה כן בכל הקורות אותנו לרעה בגלותנו אשר לפי ראות בעיני בשר המה ח"ו מסבת כעסו ית' עלינו וע"כ גם בשישוב ה' את שבותינו אליו עכ"ז יהי' לנו בושה על היותינו משולחים מאתו ית' משך זמן ההוא על זאת אלהינו מנחם אותנו לאמר לא תיראו כי לא תבושו (ישעי' מ') כלומר שיתגלה לנו לעתיד פעולת ההרחקה זו אז לא יהי' מקום אל הבושה כי כל זאת הי' אך מפאת רוב טובו וחסדו להכין מוצא אל הטוב הנצחי. וזהו כי בועליך עושיך ה' צבאות שמו כלומר כ"ז הי' מכוון לעשותינו שנהי' מוכשרים להטוב והבן: ויזכור