משלי יעקב עג

לימי חליפתה. וע"כ כל עוד שימשוך זמנה ויתאחר יותר לא תערב השמחה לנפש אדם ולא תהי' מוחשת אצלו עוד עם יודעו כי עוד מעט ימי העדרה יקרבון ויאתיון וכמו היגון והאנחה אשר גבלו על האדם השולטים בו לרע לו הנה כל יום שיעבור ויחלוף המספר הימים הנקובים עת ישועתה קרובה לבוא. ולזאת ירגיש מעט שמחה בלבו כל יום ביתר שאת ויתר עוז אמנם כל זה הוא בשמחה המוגבלת בזמנה ויגון המוגבל בזמנו לא כן השמחה המתמדת וכן הצער המתמיד כי תערב לאדם גם בהעטיף הזמן כי שמחת עולם הוא לו ולא תהי' נעדרת ממנו גם בשיארכו הימים. וכן הצער אם לא נודע אל האדם עת חליפתם וחושב בלבו שיתמידו בו כמכת בלתי סרה אז יהי' יגונו ואנחתו קשה עליו בתדירי על משקל א' כי אינו מיחל על העדרה

והן זה הוא א' מטעמי חכמתו ית' להסתיר קץ גלותינו כי חפץ שיהי' אבלנו וצער גלותינו באחרית ימי הגלות כבימים הראשונים עת הגלה יהודה שלא יהי' נגרע דבר כמאמר הנביא (ישעיה ס') ושלמו ימי אבלך יען כי היגון והצער המה עקרים לכפרת חטאתינו

ומעתה יחוורו גם דברי הילקוט מה שהשיב ית' לחבקוק לך כתוב אל"ף בלוח ואח"כ תאמר הודיעני את הקץ. והוא כי הקב"ה הבינו טעם ההעלמה זו

(עד) למשל האות הכתובה על הגליון. כי הנה המשפט בכתיבת האות להניח סביבו חלק שיהי' מוקף גויל כי ע"י הגויל המקיף את האות הוא ניכר שהוא כתיבת תמה לא כן כשיהי' האות כתוב על גליון מצומצם רק כמדת גוף האות אזי לא יהי' ניכר אם האות הוא בשלימותו הצורך כי אולי מקוצר הגויל קצר בו הכותב נמצא כי הגויל המקיף עם שאיננו מעצמות וגוף האות עכ"ז הוא מחויב אל הכתיבה שהיא תמה כנ"ל כן ממש זמן גלותינו ואבלנו מהצורך שיהי' מוחש אצלנו עודף על גוף הזמן כי ע"י מה שידומה אלינו לאריכת העת יהי' העודף משלים ומתאים גוף הזמן באבלו ויגונו הצורך משא"כ אם יהי' קצו מוגבל בידיעתנו הלא יהי' נגרע האבלות מגוף הזמן והבן

ארור אפס כי עז ועברתם כי קשתה וגו'. מדרש. אפי' בשעה שקללם לא קלל אלא אפם. הנה רבים העירו על קללת האף שהוא לכאורה אך דברי הבאי. ואחשוב כי באמת יעאע"ה יכון לקללה נמרצה. אבל נצר על דל שפתיו מלהפריט במו פיו הקללה על בניו וישת על אפם פניו והוא

(עה) משל כי העשיר אם הוא איש חמה ולבו לב רוגז וחפצו תמיד להרבות עמל וכעס על ב''א. הנה אצלו לבו הכעסני מרומים ישכון בהיותו שליט ברוחו לדכא אנשים תחת רגליו ולשפוך עליהם כוס חמתו כאות נפשו לא כן אביוני האדם אם יהיו כעסנים וזועמים אשר אין לאל ידם להפיק זממם הנה באלה יהי' החמה והכעס מאורר ומקולל. וזהו ענין המארה שקלל יעקב אף בניו ואמר ארור אפם כי עז לאשר ידע בם כי המה אנשים מכועסים וזועמים מאד קלל אפם ועברתם היינו בל יכלו להפיק רצונם וביאר ואמר אחלקם