משלי יעקב ע

(סט) משל עיר אחת ממדינת ספרד קיבלו עליהם לרב ומורה איש אשכנזי (וב' מדינות אלו הלא אנשים שונאים זא"ז כנודע. אך מפאת ההכרח קבלוהו עבור רוב חכמתו ויראתו). והתנו עמו שלא יביא אתו כ"א בניו ובנותיו הקטנים הצריכים לענין השגחתו והגדולים ישארו בארצם. וע"כ כשלחם עגלה אחר ב''ב יבחרו עגלה קטנה מאד שתספיק אך עבורו ובניו הקטנים ולא יותרו לשלוח מרכבה גדולה ורחבה מדאגה פן יעלה עליו עוד א' מבניו הגדולים או מהקרובים: הנמשל כן יעקב אע"ה ברצותו לעמוד על העצור בלב פרעה גמר בלבו לראות בהעגלות אשר שלח אם גדולות המה או קטנות. ובזה ידע אם טוב לבו וכי חפץ בו בכל מאויי נפשו אם לאו כ"א מוכרח לעשות להפיק רצון יוסף. וזהו שהעיד הכתוב כי פרעה הי' חפץ ביעקב בלב ונפש כמאמר הכתוב וקחו את אביכם ואת בתיכם ובואו אלי וגו' ועיניכם לא תחוס וגו' כי טוב ארץ מצרים לכם הוא אשר ע"כ ויתר לשלוח עגלות רחבות ויפות עבורו ועבור כל הנלוים אליו. וזהו וירא את העגלות אשר שלח פרעה. הנה מזה ותחי רוח יעקב

פרשת ויחי

ויחי יעקב וגו' ויהי ימי יעקב שני חייו שבע שנים וארבעים ומאת שנים. הנה מכבר העירו המפרשים ע"ה על הפרט הזה. והקרוב אצלי בזה הוא עם מה שאמרו ז"ל (בכ"מ) צדיקים תחלתם יסורים וסופן שלוה ובכתובים (איוב ח') והי' ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד. והוא כי ממדת טובו ית' למלא ולהשלים ימי האדם הראשונים לכל בהם חיי צער ומכאובי המקרים יתן ויוסף לו באחרית ימיו מנה אחת אפים להשלים כדי חסרונם כאלו ימים יוצרו להטיב בהם לצדיקים מדת יום ביומו. ועד"ז עצמו הי' הדבר ביעקב ע"ה שבאחרית ימיו נמצאו כל ימי חייו שהי' מעומס בהם בנטל המקריים ומשא היגונות מיוסף ושמעון ובנימין וכמוהם. ונשלם החסרון הזה בימים שהי' במצרים וזהו ויחי יעקב בארץ מצרים וגו' כלומר בארץ מצרים הי' חיותו בטוב המעולה כ"כ עד ששלמו לו ימיו הראשונים והיו ימיו מאה וגו' כלומר עם הימים האלו נשלמו אתו כל הימים אשר חי. ואחרי הכלל הנאמן הזה עלינו להאמין כי עוד היום יבוא והוא ית' כאב את בנו ירצנו וימלא ימינו בטובות הנעדרות מאתנו כעתה והננו נתונים נתונים למשלח חציו ולמרמס אפו אבל בשיבחר ה' בציון וינהלנו לתוכה יתן ויוסיף בברכותינו וטובותינו להשלים מה שחסרנו עתה ממש כאשר נהג ית' את אבינו יעקב ע"ה וכאשר העידו ז"ל מעשה אבות סימן לבנים. הנה יש להתבונן בדברי הנביא (ירמי' א') מה אתה רואה ירמי' ואומר מקל שקד אני רואה ויאמר ה' אלי הטבת לראות כי שוקד אני על דברי לעשותו הלא מדרכו ית' להטיב לישראל כנודע. אבל נבין הענין בדמיון

(ע) משל עשיר א' מתה אשתו והי' בעירו אשה אחת גברת חיל להלל מאד אשר מעת מת בעלה עסקה במו"מ אף כי לא הי' לה דבר