משלי יעקב סז

זה האחרון הכביד הקב"ה עליו נטל המקרים מכל המאורעו' שישיגו בניו עד הדור האחרון. וע"כ האמנם כי הי' רע עליו המעשה עכ"ז קיבל על עצמו הסבל הזה לטוב לנו ולחיותינו כיום הזה אבל עת התגולל עליו ענין יוסף והמסתעפים מסבתו וראה כי רבו צרותיו כל כך עד אין להכילם. ובידעו כי כל מה שקראהו הוא רק אפס קצהו ממה שיארע לבניו אחריו אמר בלבו אם חלילה יגולגל על בני דוגמת צרותי אלה הרומזו' שבעתים על אשר אתי הלא לא יהי' כחם לסבול ויתפללו אל ה' וישבור עולם מעל צואריהם וא"כ הי' לו טענה צודקת לאמר הלא ידעתי כי תעשה עם בני כחסדך בלי לבצע עומק הוראת מאורעותי. וא"כ מה לך להרבות עלי משא התלאה ללא צורך

וזהו דברי המדרש אשרי הגבר אשר תיסרנו יה. אשר תיסרנו ה' אין כתיב אלא אשר תיסרנו יה. כזה שהוא נידון לפני הדיין צועק ומתחנן ואומר די די. כך אמר יעקב מי שעתיד לומר ליסורין די הוא יאמר ליסורי די כלומר לא שהי' חלילה מבעט ביסורין אבל התחנן ואומר די כי הלא תאמר די ליסורי דורות הבאים וזה מי שעתיד כו' וזהו שסיימו ז"ל שנא' ואל שדי יתן לכם רחמים כלומר הלא יתן לעתיד וא"כ ירחם גם עתה. וזהו שהביאו ז"ל על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא הרצון כי יעקב ע"ה אם שהי' מתפלל לה' ית' על מקריו לא הי' בזה כמבעט ביסורין ח"ו אבל תפלתו היתה לעת מצוא. ובמדרשם לעת מצוי הדין לעת מצוי החשבון כיון שראה יעאע"ה שנתמצה החשבון יותר מדאי התחיל לשפוך תחנונים

פרשת ויגש

ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו. מדרש אבא כהן ברדלא אמר אוי לנו מיום הדין אוי לו מיום התוכחה בלעם חכם של גוים כו'. יוסף קטן של שבטים הי' ולא היו יכולים לעמוד בתוכחתו הה"ד ולא יכלו אחיו לענות אותו וגו' כשיבוא הקב"ה ויוכיח כל או"א עאכו"כ ע"כ. הנראה בתכלית רצונם ז"ל ע"פ מאמר החכם ע"ה (משלי כ"א) כל דרך איש ישר בעיניו

(סה) משל לא' שהיה מונה מעו' להשלמ' החוב המגיע ממנו לשר העיר ואשתו ובניו עוטרים על ידו והי' מעלה בחשבונו סכום כל מטבע יותר מהראוי באמרו אני אבוא אל השר בכמה אמתלות והתנצלות עד שעבורם יחויב שיקבלם ממני בסכום ההוא ואז בשבתו עם רום לבו אם יסתרו אשתו ובניו את דבריו הלא ימלא חמה עליהם לאמור אנשי דמים אתם לי שונאים טובתי. אולם בבואו לפני השר וירא' בתמונת כבוד גדלו ושרים רבים ונכבדים עומדים למולו הלא יפול אימה ופחד עליו ויבלום פיו מדבר עוד דברים כוזבים כאלה בלתי האמת ההכרחי. הנמשל הרשעים אבירי לב יושבים שאננים באהלם שמחים וטובי לב מלאים מרמות ותוך ואמתלאות כוזביות ואומרים לרע טוב ולטוב רע. אבל בעמדם לפני כסא הדין הלא יפול עליהם מורא ופחד ולא ימצא עוד פיהם ולבבם להגיד אמתלאות הסכלים והכוזבים. כי שם יעמדו על אמיתת הענין וידעו