משלי יעקב נז

כמו שהחטאים והעונות הנמצאים באדם הוא אך ע"י היצה"ר כן גם הרעות וההזיקות שאדם עושה בצדיק לזולתו הוא מפאת יצרו הרע אשר בקרבו כמו גנב גזלן ודומיהם. והנה עתה נבוא אל ביאור דברי הילקוט

(נד) למשל שני אחים א' חכם וא' נער חסר לב וחלקו בנכסי אביהם והי' החכם מרמה הסכל עד שהגיעו כל חלק הפחות והגרוע ולו לקח הטובות והיפות ולימים מועטים נתרושש הסכל הזה ושאל עזרה מאחיו המשכיל על כל פרטי מחסוריו מעניני מחיתו ומחית אנשי ביתו ולנדן בניו ובנותיו ולא מנע מאתו מאומה כי ידע בנפשו את אשר עשה לו ויהי אחר כמה שנים נתודע אל הסכל את אשר עשה לו אחיו נתן בקולו והרבה עמו ריב ומצה לאמר מדוע ככה עשית ולמה רמיתני כי על ידך אני עני ודל. אמר לו אם גם כדבריך עכ"ז מי הוא הנושא עול עניך הלא אני ומה תבקש עוד. הנמשל עשו יצא ראשון למען ישאב כל הזוהמא וידבק בו כל הרע למען יצא אחריו יעקב נקי וצדיק וע"כ עליו לסבול רגשת זדון לבו הרע כנ"ל. והנה לעתיד שיתגלה לעשו שנטל חלק זוהמתו של יעקב והיא שעמדה לו להגדיל עונותיו עד לב השמים. ע"כ כשהקב"ה ידין אותו יבוא וישב אצל יעקב למען יגן בעדו יען כי הוא גרם לו גודל רעתו ויעקב אומר אחי לא תהא כיוצא בי אהי דברך מות כו'. כלומר ע"י הגזירות שגזרת עלי כבר הייתי מת. לכן אם גם כדבריך שקבלת חלק זוהמתי עכ"ז מה לך עלי מאומה כי הלא עבור זה הייתי מוכרח להטות שכמי תחת עולך הכבד ולסבול רעתך. וזהו נוחם יסתר מעיני והבן

וכן לא יעשה. מדרש וכן לא יעשה אפי' באומות העולם שמשעה שלקה העולם בדור המבול עמדו וגדרו עצמן מן העריות. מהראוי להתבונן מדוע החלו בגנות הגדול לשכב את בת יעקב וסיימו בגנות הקטן והפחות הלא מהצודק הי' שיאמרו ראשונה, כי נבלה עשה גם לעיני אוה"ע ומה גם לשכב את בת יעקב. אך נבין ע"פ מליצה

(נה) משל אחד נתארח אצל בעה"ב מוכר משקים ויהי בלילה קם ממשכבו וילך בהחבא אל הכלים שהמשקים בהם. ובתוך כך הפיל מכון ומעמד הכלים ונשברו ככלי יוצר ויהי בהשמע הדבר לבעה"ב ותבע אותו על נזקו אמר מה אעשה ומה חטאתי לך הלא בחושך לא הייתי יודע להשמר מדבר זה ויצא המשפט לחקור הדבר לאיזה סבה הלך אל הכלים. אם הי' מגמתו ללכת אך אל המים לרוות צמאונו ובהליכתו ובתנועתו באישון לילה בא לידי אונס זה. אין לבעה"ב עליו מאומה. אבל אם כוונתו הי' לסאוב יין או שכר למלאות תאותו בשגם בדעתו עתה לשלם בעד הזיקו עכ"ז מגלגלין עליו את הכל אחר אשר עיקר הליכתו באפילה הי' דרך רשעים. הנמשל שכם בן חמור נתן עיניו לזנות בבנות הארץ ופגע בבת יעקב והאמנם כי מהראוי הי' לדונו כשוגג בדבר הפגם הזה הגדול כי אולי לא הי' מתכוין דוקא אלי' וגם לא הי' מבחין הנבלה הגדולה הזו על שלא ידע מהותה ויקרת מחצבתה. אבל כל זאת יתכן באם המעשה עצמה היתה הגונה לו ע"פ מנהג ונמוס המדינה. אולם הדבר לא כן הוא כי כלם גדרו עצמן מזנות מן המבול ואילך ולכן הי' החיוב לגלגל עליו