משלי יעקב נג

על סך המעות שקצב לו) אמר לו בעה"ב מה לך ליתורי החתיכות הלא קצבתי לך מעות תחתם. ענה השופט ואמר לבעה"ב לו יהי כדבריך אבל אתה הגם כי החלפת משכורתו הראוי לו על מעות מעט הלא גם המעות לא נתת לו אי לזאת תשוב משכורתו לאיתנה מאז לתת לו כל יתור וריוח שיורי הבגדים כמשפט כל הפועלים מאת בעליהם. הנמשל כי מאז ברא אלהים כל היצורים למיניהם מבהמות שדי וחיתו ארץ ורמש האדמה חלק להם מזונם וטרפם לרגל המלאכה אשר הם עושים מהם יבקשו אוכל למו על נאות דשא ומהם בזרע הארץ ומהם צודים וטורפים ציד נפשות כמו הארי והזאב וכמוהם שכל מחיתם ופרנסתם הוא ממה שיטרפו בזרוע עוזם אביוני הנבראים ככבשים וכעזים. וזכות יעקב ע"ה עמדה לו ללבן עד כי במשך זמן עבודתו אצלו לא קרה לצאנו כמקרה העדרים טרף חי' או זולת המקרים הנופלים בצאן וזהו שאמר יעקב זה לי עשרים שנה אנכי עמך רחליך ועזיך לא שכלו וגו' טרפה לא הבאתי אליך אנכי אחטנה וביארו הם ז"ל אני הייתי חוטא נגד הארי שכך גזר הקב"ה לארי שיהי' טורף ואוכל מצאנו של לבן בכל יום כלומר כי זה ארוחתו ארוחת תמיד מאת המלך ית' ואנכי במה שעמדתי נגדו להציל מפיו הנה בזה הייתי חוטא נגדו. והנה מהראוי הי' כי כל הניצולים מהמקרים הנזכר ע"י זכות יעקב ע"ה לו יהיו כי כחו ועוצם ידו עשה הצלתם. אך לבן במה שקצב לו שכרו היו הניצולים לו לשלל ויעקב אין לו אלא שכרו ולו הקים לבן דברו לתת ליעקב משכורתו הקצוב לו ודאי כי הניצולים היו מגיעים אליו בהחלט אבל הוא הי' סובב בתמורת משכורת יעקב כדלת על צירה. וזהו והחליף את משכורתי עשרת מונים מאז ויצל אלהים את מקנה אביכם ויתן לי כלומר נתן לי הניצולים. וזהו ג"כ כי כל העושר אשר הציל אלהים מאבינו לנו הוא. והן זאת היתה תשובת יעקב ללבן זה עשרים שנה וגו' כלומר מה לך איפה כי חרדת כ"כ על רוב עשרי חשוב נא כל הניצולים על ידי מיום הייתי שומר צאנך טרפה לא הבאתי אליך אנכי אחטנה ר"ל אנכי הצלתי הצאן מהטורפים וכנז' במדרש לזאת את עניי ואת יגיעי כפי ראה אלהים ויוכח אמש כלומר הוכיח למפרע כי הניצולים לי הם ואך זאת היתה כונת יעקב במעשה המקלות והמעשה מעשה אלהים הוא אך להחזיר הניצולות למפרע והבן

פרשת וישלח

וישלח יעקב מלאכים וגו' עם לבן גרתי ואחר עד אתה ויהי לי שור וחמור וגו' ואשלחה להגיד לאדוני למצוא חן בעיניך. הנה רבים מהמפורשים ז"ל העירו על ענין השליחות הנכלל במאמר עם לבן גרתי לדעת מהו ומה רצה בזה. גם מ''ש ויהי לי שור וגו' והוא משולל המובן כי כלשון הזה לא הונח בלתי על הוי' החדשה אם בעיקרי ויסודי הברואים כמו ויהי אור וזולתם או בענין המאורע ומקרה מחודש כאשר זכרו הכתובים בכל מקום משא"כ כאן על הקנינים ומהצודק הי' שיאמר ולי שור וחמור. ולבי אומר לי בהבנת