משלי יעקב נב

המנוים לתתו תחתיו ונשתהה הדבר איזה זמן טרם כלה מעשהו בתוך כך נזדמנה איזה עלילה בעיר ויכבוש השלטון השלשה ראשים וישימם במאסר ויהי בהיותם בבית האסורים בא האיש ההוא אל השלטון ויתן לו מכתבי השר ויהי כקרוא השלטון בהם אמר לו כן אעשה אתה תהי' א' מהראשים וצוה לשימו בבור ואת האחר להריצהו נקי לביתו. הנמשל כי מהמוחלט הי' שיהי' אמותינו עקרות ע"פ טעם הכמוס אתו ית' והנה אברהם אע"ה לא הי' לו רק אשה אחת ואותה סגר ה' בעד רחמה וכן יצחק אבל יעקב שהי' לו ב' נשים רחל ולאה הי' מהצורך להסגיר זו שהיא עיקרית נשואיו וגברת ביתו ולאה להיות עיקר וראשית הנשואין אך בה כנ"ל הי' המשפט להסגיר אותה ולעצור בעד רחמה וכאשר העידו רז"ל (ב"ב קכ"ג) ראוי' היתה בכורה לצאת מרחל אלא וכו'. אבל אחרי כי יעקב ע"ה אהב את רחל מלאה וחשב אותה לעיקר המשפט לאלהים הוא לפתוח מסגרת לאה ולהסגיר את רחל במקומה. וזהו וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה ורחל עקרה. וע"ז בא מדרשם ז"ל כי שנואה שהיתה אמורה לשונא כלומר יעקב חשבה אך לטפלה בנשיו ולהיות היא אמורה לשונא הוא עשו ורחל עקרה עיקרה של בית כלומר לבעבור כי יעקב ע"ה החזיקה לעקרת הבית הנה בזאת פעל להיות היא העקרה בבנים

ויצל אלהים את מקנה אביכם ויתן לי וגו' ותען רחל ולאה וגו' כי כל העושר אשר הציל אלהים וגו'. הנה מהראוי להבין מדוע יהי' עושר יעקב בשם הצלה יכונה. עוד יש להעיר בתשובת יעקב ע"ה ללבן מה פשעי וגו' זה עשרים שנה וגו' טרפה לא הבאתי אליך וגו' עד את עניי ואת יגיע כפי ראה אלהים ויוכח אמש. אשר לכאורה עוד השיבו דבר המורה חצים בתוך לבב לבן חץ מוסר ודעת כי היא הנותנת לעורר את רוחו להמשיכהו אליו לשמור צאנו למען לא יפגם הפגעים שהזכיר וכמ"ש בעצמו נחשתי ויברכני וגו' גם מ"ש ויוכח אמש לא ידענו מה הי' התוכחה. וביותר מהראוי להתבונן וכי יעקב ע"ה יתנהג ברמאות כנאמר ויקח לו יעקב מקל לבנה וגו' ומה גם כי מן השמים הסכימו עמו כמ"ש ויאמר אלי מלאך האלהים וגו' עד כי ראיתי את כל אשר לבן עושה לך ומהראוי להבין הענין. ואחשוב בהתכת הכתובים האלו עם המבואר במדרש אנכי אחטנה אני הייתי חוטא על הארי שכך גזר הקב"ה לארי שיהי' טורף ואוכל מצאן לבן בכל יום ואם תאמר שאם הי' רועה אחר הי' מצילם ת"ל כאשר יהגה הארי והכפיר על טרפו אשר יקרא עליו מלא רועים מקולם לא יחת ומהמונם לא יענה ובזה נבוא אל הענין בהקדים

(נ) משל לחייט גדול ששכר פועל לעשות עמו במלאכתו וימאן החייט הזה לקצוב עם פועלו ע"ד ומשפט הנהוג בבעלי מלאכה זו. היינו החתיכות הנשארים מבגדי החופש והרקמות יהיו למשכורת הפועל רק פרט לו שכרו לשלם לו מכיסו דינר זהב לחודש ושיריים יהיו שלו ואין לפועל בהם כל מאומה ויהי ביום החודש תבע הפועל די משכורתו ודחה אותו על חודש השני וכן מחודש לחודש ויהי בצאת השנה ופעלו לא נתן לו הזמינו לדין ותבעו כל שיורי החתיכות הנותרים מהבגדים הנעשו במשך השנה ההיא (כי עודפת הרבה דלת