משלי יעקב מח

(מד) משל א' הי' לו משרתת רעבתנית מאד עד כי אחר שלקחה הקערות מעל השלחן הי' משפטה ללקט הפרורים הנשארים דבוקים בדופני הקערות והבעל הבית מעולם לא צוה לקנח הכלים לשטפם במים בין מאכל למאכל כיאות רק מסרם בידה והיא בלקיטתה הפרורים ממילא נשארו הכלים נקיים. והנה הגם כי הוא והיא מובדלים בכוונתם זה כיון שיהיו כליו נקיים וזו אך למלאות תאותה עכ"ז מה איכפת לו מה שכוונה היא אחר שנעשה רצונו. אך בבא זמן ביעור חמץ צוה לשכור אנשים מיוחדים לנקות הכלים היטב שאלוהו מה יום מיומים. הנה שפחתך תנה אותם על ידה ותבער החמץ הדבוק בהם כדרכה מאז ואמר להם הנה לעת כזאת לא יספיק לי מה שאתנם לידה. כי היא להיות עיקר מגמתה להנות את עצמה ולמלאות תאותה לא תתעסק בנקייתם זולת כל עוד שיהי' לה מה להביא תוך פיה מהמדובק בהם. אולם אנכי אשר עיקר חפצי בביעור החמץ ולצאת ידי חובתי ההכרח אתי להעמיד אנשים מיוחדים שיכונו לגרור ולחטט הדק היטב בכלי הנקיון עד בלתי השאיר כל מאומה. הנמשל כי ירידת גדולת השרים האמנם כונת מורידם הי' אך לסיבת עליתם ולרומם את עצמם עכ"ז רבות עשו מה שמפיק פעולה התכליתית כי ממילא הורד גאון וממלכה הא' ע"י מה שכוון הב' לעלות ואם גם נותר בהא' הנכאים והנכשלים אין בזה מאומה כי כבר נשבת מהיות עוד גוי וממלכה לא כן זה האחרון הוא עמלק אשר עליו נאמר ואחריתו עדי אובד. אין די לו במה שיורידוהו זולת מהשרים כי הם לא ישימו לב רק לטובת עצמם ולהשביע תאות לבם ויאכלו אך בשר האבירים ויבז בעיניהם לחפש אחר הטמונים בירכתי בור הדלים והחלשים וכבר נחרץ עליו (עובדי' א') ולא יהי' שריד לבית עשו בעבור הנאמר בו ויזנב בך כל הנחשלים כו' ע"כ המשפט לאלהים הוא להיות הוא בעצמו עוסק בירידתו כמאמר הכתוב מלחמה לה' בעמלק וזהו דברי הנבי' וקמתי עליהם נאום ה' צבאות כלומר אני בעצמי והכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד כו' כלומר לכך אין די לו אם יהי' מורד ממילא ע"י עלית זולתו כי מהצורך לעקר ולשרש אחריו לבלתי הותר ממנו מאומה. וזהו צחות מליצתו וטאטאתי' במטאטא השמד כלומר בכונה ובכלים מיוחדים לכך. וזהו דברי הנביא הנז' אם תגביה כנשר כו' משם אורידך נאם ה' כלומר בעצמי ואמר הטעם אם גנבים באו לך אם שודדי לילה הלא יגנבו דים בחר הנביא דמיון אחר על המדובר והוא

(מה) למשל בשיחפוץ א' לדור באחד הבתים אשר גם גר שמה זולתו ורצונו שיהי' הבית פנוי וריק מכל. הנה אם יקרה להבית הזה מקרה לילה ויבואו גנבים ויגנבו כל אשר בבית. עכ"ז לא נשלמה חפצו עדיין כי הגנבים עינם ולבם אך על דבר יקר ונכבד והטוב עבורם ולא על פחות שבכלים לפנות הבית מבלויי בגדים וסחבות וכמוהם וזהו שהמליץ עליו אם גנבים באו לך אם שודדי לילה (תואר על מורידים זולתם אשר העיקר אצלם לבקש גדולה לעצמם) הלא יגנבו דים כלומר כל מגמתם אך להשביע עיניהם בטוב להם עד כי יהי' די למו ולא יתנו לב להריק אחריך עד בלתי השאיר לך שריד