משלי יעקב מד

יעקב ע"ה. א' שהי' מוכרח לברוח ולצאת ממקומו מפני עשו והב' כי הי' הצורך אליו לבוא לבית לבן לישא אשה וכאמרם ז"ל במדרש יש הולך אצל זווגו ויש שזווגו בא אליו. יצחק זווגו בא אצלו יעקב הלך אצל זווגו. וא"כ היציאה וגם ההליכה שניהם היו אצלו ענינים עקרים ע"כ פרט עליהם ויצא כו' וילך חרנה מדרש. ר' שמואל בר"נ פתח שיר למעלות אשא עני אל ההרים למלפני ולמעבדני מאין יבוא עזרי אליעזר בשעה שהלך להביא את רבקה מה כתיב בי' ויקח העבד כו' ואני לא נזם א' ולא צמיד א'. חזר ואמר מה אנא מוביד סברי מן בריי ח"ו לית אנא מוביד סברי מן בריי. אלא עזרי מעם ה' עושה כו' ראוי להעיר בזה האמנם כי סוף דברי יעקב ע"ה הי' מן המאמינים השלמים להיות לו מבטח עוז בהשי"ת לאמר ח"ו לית אנא מוביד סברי מן בריי אלא עזרי מעם ה'. אבל עכ"ז ראשית דבריו מאין יבוא עזרי וכו' מפליא מאד כי ההוראה הוא כי הי' ח"ו מפחד ודואג מאין ימצא עזרה והוא אך מדרך חסרי הבטחון וכדי לבוא אל ביאור דבריהם נקדים מאמר הנביא (ישעי' ס"א) שוש אשיש בה' ותגל נפשי באלהי כי הלבישני בגדי ישע מעיל צדקה יעטני אשר לכאורה לא נדע מה הם הבגדי ישע ומעיל הצדקה ומה מליצתם אבל הבנת הענין הוא עם מה שזכרנו מב' ההנהגות אשר לאלהינו ית' אתנו עב"י הטבעית והנסית. והנה ודענו כי אין מדרכו ית' לעשות עניני נסים למעלה מן הטבע כל עוד שיספיקו הטבעיות או אז הוא ית' יפליא עשות נוראות למעלה מן הטבע ועל ההנהג' הגבוה הזו המליץ הנביא ע''ה כי הלבישני בגדי ישע מעיל צדקה יעטני ובזה נבוא אל הענין

(לט) משל עשיר א' נתן לבנו סך מסוים שישא ויתן לו לפרנס א"ע ואת ביתו והבן לא הצליח במעשיו ובמסחריו. וילך הלוך ודל ומחיתו הי' בצמצום מאד. פעם ספר עניניו אל אביו ויגער בו לאמר מה לך עוד אצלי הלא כבר אצלתי לך מהוני ונתתי לך חלקך. ועתה הספק עצמך במה שבידך זולת אם אראה כי לא יהי' בידך כל מאומה או אז יהי' ההכרח אתי לקחתך אלי ותהי' כא' מאוכלי שלחני לימים יצאה אש בשערי העיר ותיקד סמוך לבית חנותו אשר שם מעט סחורתו באו אליו ממיודעיו ומכיריו להעיר אותו ולזרזו למען ימהר ויחיש להציל סחורתו וימאן ויאמר נחת הוא לי אם תהי' למאכולת אש. יען כי אתה אעלה אל אבי העשיר ואהי' מאוכלי שלחנו כי יראה לעינים כי לא נשאר כל מאומה. הנמשל הוא מה שאמרנו כי אותם אשר עדן לאל ידם למצוא נושאי קיומם ע"ד הטבע אך בדאגה ובעצבון מאד. הנה בכלות להם כל העילות האמצעים הטבעים ישמח לבם ויגילו מאד וירבו תודות לד' ית' כי הלא אז ישועתם קרובה לבא נורא מאד למעלה מהטבע. וזהו שוש אשיש בה' כו' כי הלבישני בגדי ישע מעיל צדקה יעטנו. והוא הדבר ביעקב אע"ה כי טרם הלך לדרכו ברכו אביו ברכת גליות היינו שיעשה ית' עמו מה שהוא למעלה מהטבע ע"ד ההנהג' הנסית וע"כ בלכתו בדרך חיפש ובדק א"ע אם כבר הוא ריק מכל ונכון להתגולל עליו ישועה הנסית ואחר כי ראה כי אין בידו כל מאומה חיזק לבו במבטח עוז ונאמן כי הוא ית' יערה עליו ממרום ברכת אברהם