משלי יעקב לה

לא נתנו אלא במדה יש זוכה למקרא ויש זוכה למשנה לתלמוד כו'. וכן בענינים זולתים מהחכמה והגבורה והעושר הי' מחכמתו ית' לחלקם ולהפיצם מבלי אשר לא ימצא האדם יחד את כולם כי עי"ז אחד באחד יגשו ואיש את רעהו יעזורו ויהי' אחוזים ודבוקים איש באחיו. ואחר המונח הנאמן הזה יש לשאול על אברהם ע"ה שברכו ה' בכל באין מחסור דבר מה שהוא ענין מתנגד אל תהלוכות סדרי העולם. והן זאת הקשה לבעל המדרש ע"ה שע"ז הוכרחו לומר אברהם הי' מברך את הכל ומי מברך את אברהם הקב"ה וכמו שיתבאר

(כח) משל כי הנה ממשפט בעלי המלאכות שיהי' נמצא אתם אך הכלים הנאותים למלאכתם וכמו החייט החיוב כי ימצא אתו כלי תפירה מחטים ודומיהם ואצל החורש נחושת וברזל כשיל וכלפות ומקבות וכאלה. ואם בהזדמן יראה אדם אצל החייט כלי החורש או אצל החורש מחטים ודומיהם מכלי התפירה הלא באין ספק יתמה על החפץ אבל לפעמים יקרה שיראה אדם אצל א' הרבה כלי מלאכה כלים מכלים שונים מכלי האורג והתופר והחורש והחוצב וזולתם ועכ"ז לא יהי' הדבר בעיניו לפליאה והוא כי האדם הלז שהכלים האלו תחת ידו חנוני הוא אשר כל בעלי מלאכות באים אליו לקנות כלים הנאותים איש איש למלאכתו אשר המה עושים. ולכן כי ההכרח יהי' אתו עמו כל הכלים אשר יעשה מלאכה בהם למען אשר החפץ ימלא את ידו במה שהוא נאות אליו. הנמשל כי הקב"ה חלק לכל או"א חכמתו ומדותיו ומעלותיו הפרטים ומה שחיסר לו ידרוש מזולתו. אבל אאע"ה שבו נאמר והיה ברכה וכאמרם במדרש עד כאן הייתי זקוק לברך את עולמי מכאן ואילך הרי הברכות מסורין בידך והוראתם שהקב"ה מסר בידו מבוע הטוב הכללי אשר ממנו יהי' נשפע לכל מבקש ברכת ה' ולכך צלחה עליו ברכת הכל. וזהו שאמרו אברהם הי' מברך את הכל כלומר הוא הי' המשפיע לכולם ומי מברך את אברהם הקב"ה הוי וה' בירך את אברהם בכל

ויברך את הגמלים מחוץ לעיר אל באר המים לעת ערב לעת צאת השואבות מדרש א"ר הונא בשעה שאדם הולך לישא אשה ושמע קול כלבים מנבחין הוא מצית מה אינון אמרין כו' ע"ש דבריו משוללים הביאור. ואלי הרצון בזה

(כט) למשל כי הנה ממשפטי הולכי ארחות להיותם מתאכסנים בבית אנשים מהוגנים זולת ההולך לישא אשה מה שכל עיקר מגמתו וחפצו לבקר על אודותי' ומדותי' או על מומי' שבסתר וכדומה משפטו לסור לבית אנשים בזוים הולכי רכיל השולחים פיהם ברע כי על ידיהם יתודע לו כל ריב וכל נגע משא"כ בבית אנשים מהוגנים כי על פיהם לא ידע דבר רע להיותם נוצרים על דל שפתם מדבר מגנות אדם. וזהו שכוונו ז"ל ויברך את הגמלים מחוץ לעיר כו' לעת צאת השואבות בשעה שאדם הולך לישא אשה ושמע קול כלבים מנבחין כו' והוא לתת טעם על מה שבחר לו אליעזר לישב על הבאר ולא סר אל אחת אכהסנאות יען כי על הבאר הוא מקום קבוצת אנשים פחותי הערך משואבי