משלי יעקב לד

(כז) משל לשר גדול שנתאכסן אצל א' ללון. ופינה לו בית לכל כליו ומקום לעבדיו ומושכי מרכבתו. ועשה לו מטעמים כאשר אהב ויאכל וישת ויטב לבו. וכאור בוקר שאל אותו על המגיע לו אמר כך וכך. ויתן לו ויסע לדרכו. ולא זכר עוד את האיש ההוא (גם כי כטוב בעיניו עשה לו אבל אחרי שהוא עשה עמו אך לטובת עצמו והוא גם הוא נתן שכרו משלם אין עוד לזה על זה מאומה) לימים בא השר הגדול ההוא אצל איש אחר וכבדו בכל הטוב כמשפט ובלבו הי' כי עשה יעשה עמו בחנם על רוב שעשועיו שהי' לו ממה שבא אל ביתו לאכול בלחמו כי הדבר הזה יקר בעיניו מכל הון. ויהי טרם נסע השר קרא את בעל האכסניא להגיד לו מה משכורתו בא לפניו ואמר אדוני מה אספר מהפלגת שעשועי לבבי במה שבאת לביתי. ובמה שזכיתי לשרתך. ואיך אבקש מאת אדוני כסף או זהב. וכשמוע השר את דברי האיש נתעורר בלבו רוח אהבה וחבה יתירה על האיש ההוא ויפצר בו שיקח מאתו משאת ומתנות הגונות. שהיו עולים שבעתים על ערך השכר המגיע לו ומן הוא והלאה זכרון האיש ההוא נשאר חקוק על לוח לבבו לפקוד אותו ואת ביתו במתנות יקרות כל ימי צבאו: הנמשל הוא הדבר בדמותו בב' סיגים העובדים הנז' כי העובד עבור תקות השכר וכשכיר יקוה פעלו האמנם עבודתו רצוי' בעיני הי"ת עכ"ז אין לו אלא שכרו, לא כמוהו העובד הנאמן השמח במה שזכה לעבוד עבודת מלכנו הקדוש ובה' תתהלל נפשו בזה שבחר בו לשרתו ולברך בשמו ולא יתן עינו ולבו על שכר העבודה הוא עומד לרב טוב יתר מאד לעד ולנצח ומה הוא בחנם כו'. ועד"ז הי' ענין חירם מלך צור מה שהי' מעותד לטובה עולמית ונצחית לולא שעשה עצמו אלוה. כי האמנם שלמה המלך ע"ה הרבה לו מתנות אבל הוא לא הי' דעתו על המתנות. רק ע"ד מתחסד ומפאת רוחו הנדיבה ע"כ הי' ראוי שיהי' זכור לטוב כל הימים מצד חסד ה' משא"כ עפרון שהי' נבהל להון לקוח כסף מלא בעד שדהו בזאת הי' לבו חסר ממנו נבער מדעת ולא ידע כי חסר א"ע מטוב תמידי ונצחי. ומעתה מה נמרצו דברי המדרש נבהל להון איש רע עין זה עפרון כלומר מפאת עינו הרע נבהל ונחפז לקבל מיד מחיר אחוזתו ולא ידע כי חסר יבואנו ר"ל לא ידע החסרון הגדול שעשה לעצמו כי חיסר א"ע מחסד ה' שהוא קיים לדור ודור ועל רוב גנותו המליצו ז"ל שחסרתו התורה ו' לרמוז על חסרונו והבן

ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל. מדרש. מי יעלה בהר ה' זה אברהם כו' עד ישא ברכה מאת ה' כו' עד אברהם הי' מברך את הכל שנא' ונברכו בך ומי ברך את אברהם הקב"ה מברכו. הוי וה' ברך את אברהם ע"כ: הנה תכלית רצונם ז"ל בזה נראה פשוט כי כוונו להתיר ספק גדול בענין ברכת אברהם ע"ה והוא כי מכבר ידענו מרוב טובו ית' וחסדו על העולם שחלק בשני אדם גם ביודעי בינה חלקו של זה איננו כשל זה. וכמאמרם ז"ל במדרש (ויקרא רבה ט"ו) הה"ד (איוב כ"ח) לעשות לרוח משקל ומים תכן במדה אמר ר"א אפילו רוח הקודש ששורה על הנביאים אינו שורה אלא במשקל יש שמתנבא ספר א' ויש שנים אר"י בר"ש אפי' דברי תורה לא