משלי יעקב לג

עירנו מורה דרכינו. הנה בשגם מגמתו לספר שבחו ובפיו יתן אומר כבוד עכ"ז הלא באמת הוא פיחת כבודו הרבה כי לפי יקרותו ורוחב לב בינתו אין מעצור לו להיות רב ומורה בקהל רב בעיר גדולה מלאה חכמים וסופרים. אבל מהצורך אליו להשיב אל השואל לאמר הלא זה הוא רב ונשיא עיר גדולה. אך לע"ע הוא יושב בתוכנו. הנמשל הוא הדבר ממש בבני חת ברצותם להפליג שבח אברהם ע"ה אשר לא זאת לבד שהוא עולה על גביהם בהדרת מדותיו ומעשיו הטובים אבל עוד הוא גבוה מעל גבוה' המליצו ואמרו נשיא אלהים אתה בתוכנו כלומר נישאותך ורוממותך רב ועצום מאד גם אם תעלה במעלות בני עלי' גם שם לך יד ושם טוב להיות נשיא ורב יתר מכולם. וזהו נשיא אלהים אתה בתוכנו. כלומר אך כעת הנך בתוכנו וזהו שביארו ז"ל הה"ד יפיפית מבני אדם כלומר נעלית מתואר היופי הנערכים בו בני אדם ומלת יפיפית ע"ד ירקרק או אדמדם שהרצון בהם ירוק מן הירוק אדום מן האדום כן יפיפית יתבאר הנך יפה מן היפה עד כי אין ערוך אליך ביופי וחשיבות הבו"ד. וזהו יפיפית מבני אדם. וזה שהמליצו ז"ל נתיפית בועלינים כלומר יעיך הוא גם בעליונים שנא' הן אראלים צעקו חוצה וזה נתניפית בתחתונים שנא' נשיא אלהים אתה בתוכינו וכנ"ל צ

וישקול אברהם לעפרן את הכסף אשר דבר באזני בני חת. מדרש הה"ד נבהל להון איש רע עין ולא ידע כי חסר יבואנו. נבהל להון איש רע עין זה עפרון. ולא ידע כי חסר יבואנו. שחיסרתו תרה ו'. הנה מהראוי לשית לב אל חסרון הלז מה זו עושה לעפרון או מה יחוש בזה. וכדי לבוא אל הענין נסוב את פנינו מול רובי הזכירות שהזכיר הכתוב את בצלאל בן אורי עד שאמר ראה קראתי בשם בצלאל כו' אבל עילת הדבר הוא כי בצלאל זכה להיות לו יד ושם במלאכת בית קדשו ית' וידיו עשו משכן ה' וכליו על מתכונתם לשכון יה אלהים בו. וע"כ כל אימת שיעלה זכרון הבית לפניו ית' גם זכרונו יעלה לטוב וכמו כן על חירם מלך צור אמרו רז"ל כי הרע לנפשו במה שעשה עצמו אלוה כי לולא זאת הי' חי זה כמה והוא אך בעבור עמדו לימין שהע"ה לעזרו בבנין אלהים ושלח ארזים ועצי ברושים וכמוהם המבוארים בספר מלכים. גלל כן הי' הראוי להיות לו חלק וזכרון תמידי בהיכל ה' והן לעילה זאת ה' גם עפרון ראוי לזכרון תמידי כמוהו אחד. יען כי בחלקת שדהו ספונים אבנות העולם ע"ה אשר זכרם לא יסוף מזרעם. ועי"ז הי' הוא נזכר ג"כ לטוב נצח. אולם גם הוא נפשו ירעה לו במה שהיה נבהל להון ואבד זכותו במה שמכרה ולא נקרא עוד שמו עלי' כי קמה וגם נצבה לאברהם לאחוזת עולם וכמ"ש ויקם השדה והמערה כו' לאברהם למקנה. והנה אחר דברינו אלה כי עפרון במה שנתן עיניו בממון חשך את נפשו מטוב הזכרון המעולה הנ"ל יפול ספק הלא חירם לקח גם הוא הרבה מתנות וסגולות מלכים מאת שהע"ה כמבואר ועכ"ז הי' לזכר עולם לולא שעשה עצמו אלוה, וא"כ למה יגרע עפרון ממנו ונאמר בתשובת השאלה הזאת עם מה שנבין תחלה משנתם ז"ל (אבות א' ב') אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב ע"מ לקבל פרס אלא הוו כו': משל