משלי יעקב לב

צאן יין ושכר. השר בשמעו דברי האיש שמח לבו ויגל מאד. ויאמר אליו הלא אצלתי לך ברכה פקיד ונגיד תהי' על ביתי ועל פיך ישק כל הנלוים אלי כי אותך ראיתי משכיל בתהלוכות עסקי בבית ובשדה כאשר חפצי אח"כ אמר השר אל לבו הלמען אשר זה האיש הטיב עמדי במה שלא הוציא עלי מכספו יקופח שכרו הלא נחת יש לי מזה יותר מהראשון על גודל השכלתו ורוחב לב בינתו כי בכמוהו חפצתי ואם כי אין אתי לשער על מה שמגיע לו בעבור שלא הוציא מאומה. עכ"ז למה יגרע הוא עוד מן הראשון אשר גמלתיו בכסף מלא כפי הוצאותיו, יבוא גם הוא ויטול שכרו על כל הפחות כסכום אשר לקח הראשון: הנמשל כי האמנם הכובש את יצרו אשר נפשו מתאוה אל הפעולות הרעות ונכסוף אליהם ומתנגד בפעולותיו אל מה שיעירוהו אותו כוחותיו ראוי הוא לשכר גדול לפי צערו שמיגעו עדי יעשה אחת ממצות ה' ולא כן החסיד המעולה הנולד בטוב אשר מעודו נפשו מתאוה לכל הטוב בעיני ה' עדי כי יערב לו כל דבר גם מהקשות לקנותם קנין עצמו בנפשו ויהי' ראוי להמעיט בשכרו עליהם כי על נקל יעשה אותם בטוב לבב בלי עמל כבישת יצה"ר אולם יערב לו ית' וימתק לו עצת נפשו של החסיד במעשיו הרבה יותר מהכובש יצרו. גלל כן הקב"ה מעריכו נגדו לכל הפחות כי מדוע יגרע הוא ממנו ולמה יקופח שכרו בשגם לא טרח ועמל על עבודתו. הוא הדבר באברהם ע"ה בשגם הלך שמח לעשות רצון המצוה ונפשו אותה לעשות מעשהו. עכ"ז אין נגרע דבר מרב השכר הראוי בענין כזה לאיש אחד המושל ברוחו כי לא נופל הוא ממנו כנ"ל וע"כ אחר שאמר לו ית' אל תשלח ידך כו' כי עתה ידעתי כו' פרט לו עוד ואמר בי נשבעתי נאום ה' כי יען אשר עשית את הדבר הזה ר"ל אתה עם אומן לבבך הי' ערב עליך הדבר לעשותו ולא חשכת את בנך את יחידך. כלומר מפאת נדבת לבך הטהור ולא מצד ההכרח מה ששמתי עליך לעשותו לחק (אשר ע"כ לא סיים במלת ממני שהי' הוראתה כי אך למענו ית' עשה הדבר) לזאת הנה שכרך אתך כי ברך אברכך כו' גם כי הי' הדבר לאברהם עוד לטובה מאת ה' ית' כנ"ל כי אך זה חפץ ה' ואך בכזאת יתפאר

פרשת חיי שרה

שמעני אדוני נשיא אלהים אתה בתוכנו. מדרש הה"ד יפיפית מבני אדם זה אברהם נתיפית בעליונים שנא' הן אראלם צעקו כו' נתיפית בתחתונים שנא' נשיא אלהים אתה בתוכנו. הבנת המאמר הוא עם הנודע כי הכבוד הראוי לאדם מעולה ונכבד יחויב לו כפי איכות יקרותו ותכונת מדותיו המאושרות ולא לפי יתרונו על סביביו לבד. וכאשר רמז החכם ע"ה בקוצר דברים (משלי י"ב) לפי שכלו יהולל איש

(כו) משל לגדול הדור אשר מעולם הי' רב ומורה בעיר גדולה רבת העם ולעת זקנתו שבתו נתן בעיר קטנה ואנשים בה מעט אם יתארח שם אחד וישאל עליו ועל אודותיו ויענהו א' מתושבי העיר לאמר הלא זה נשיא עירנו