משלי יעקב לא

וצדיק ונשוא פנים אשר לו נאה לשבת בראש הקרואים אבל מסבת ענייו מאד בחר לו מושב השפל הבעה"ב להיותו חפץ ביקרו העלה על לבו להושיב אצלו כל החשובים ובזאת הגביה השפל וקרנו הרים בכבוד: הנמשל הוא הדבר באאע"ה כי מפאת היותו שפל בעיניו בענות צדק. אמר ואנכי עפר ואפר והקב"ה להיותו חס על כבוד הצדיק היקר הזה. אמר חייך שאני עושה עפר ואפר לענין יקר ורב החשיבות. וזהו חייך שאני נותן לבניך ב' מצות בהם כו'

ויקרא מלאך ה' אל אברהם שנית מן השמים גו'. צריך להבין מה שהכפיל הכתוב בקרוא המלאך אל אברהם פעמים. ועל מה שחסר מלת ממני בקריאה הב' נעיר תחלה על שאלה אחת קטנה והיא עם המוזכר מהפלגת שמחת אברהם בעקדת יצחק עד שאמרו במדרש הי' דומה בעינו כאלו מוליכו לחופה ומה גם לפי דברינו (בקול יעקב קל"ג ב') כי אאע"ה חשבה לטובה נפלאה מאת השי"ת יען כל ישעו וכל חפצו להעמיד תולדות הי' אך להניח אחריו בן כמותו שימלא אחריו בעבודת שמים למען ינחת בו יוצרו. ויען כי אין אדם בטוח בעצמו כל מספר שני חייו. כמאמר ז"ל (אבות ב') אל תאמין בעצמך כו' ע"כ כאשר צוה אותו אלהים קח נא כו' להקריבו לריח ניחוח לפניו ית' שמח לבו ויגל מאד כי בשעה קלה ישיג תכלית הנרצה. מה שיכבד על האדם להשיג בכמה שנים. וא"כ מקום לומר כי ח"ו לא יחויב לו שכר על מעש' העקידה בשכבר החליטו ז"ל (אבות ה') לפום צערא אגרא. וכבר זכר הרמב"ם ז"ל (בשמונה פרקים פ"ו) דעת התורנים עם שכנגדם מי הוא הראוי לקיבל שכר יותר אם החסיד המעולה שנפשו איותה מעודו לכל הטוב לפני אלהים. או המושל ברוחו וכובש יצרו וסמכו דעתם במאמר הנזכר לפום צערא אגרא. ונאמר בהתרת השאלה הזאת. האף אמנם המושל ברוחו ראוי הוא להרבות מתן שכרו לפי צערו הגדול המגיעו עד כי יעשה איזה מצוה מהמצות ויביאה מכח אל הפועל עכ"ז החסיד המעולה מעריך אותו ית' לעומת המושל ברוחו על כל הפחות. ונבין בדמיון

(כה) משל שר א' הי' צריך איש משכיל ומצליח להפקידו על עסקיו וכל יש לו בבית ובשדה למען יכלכל דברי' במשפט ושידע לגדל ולדות מבהמות ועופות ולאסוף תבואת לצבור בר ולחם ומזון. עד שלא יצטרך לקוח דבר מאחרים. ויתן השר מועצות בנפשו אי' איפה ימצא איש מעולה כזה. ואיככה ינסהו בכל אלה. ועלה על רוחו לשוטט בארץ ולהתהלך בה אולי יזדמן לפניו איש כזה. ויהי בדרך במלון בבית א' הפחות מהכפריים שאל ממנו לערוך לו שלחן מיני מאכלים ומשקים לרוב כמשפט השרים. ויעש לו כן. ויאכל וישת ויטב לבו ויהי בבקר שאלו כמה הוצאת עבורי. וערך לו חשבון מכל דבר ודבר והעלה אותו בדמים באמרו הן קניתי כל דבר מן השוק ויסע השר הלאה ויט ג"כ אל א' הפחותים ללון שם ועשה לו כמשפט הראשון. וכאשר שאל אותו על סכום ההוצאות השיבו מה אשאל מאדוני או מה אחשוב אם לא הוצאתי מאומה כי לא קניתי שום דבר מן השוק אך מעמל נפשי הי' לי כל אשר שאלו עיניך. ובתבונות כפי עשיתי כל החיל הזה מהעופות ובשר בהמה חמאת בקר וחלב צאן