משלי יעקב שיז

זקנים משער שבתו וגם בחורים מנגינתם ותורה מה תהא עלי'. וכבר נשאתי משל על מאמר זה בהספד אדם גדול

(תמו) משל לא' בא ללות מעות אצל עשיר ויאמר לו אם יהי' לך ערב בטוח אז אתן לך הסך ההוא וילך והביא לו ערב אבל המלוה הבין באיש ההוא שאינו איש אמוד כ"כ שיוכל לסמוך עליו על כל הסך הגדול ההוא הלך והביא לו עוד ערב שני וחתמו שניהם על השטר חוב ואחר ימים אחדים נשמע קול בעיר כי בית הערב הא' יצא בו תבערה ויהי בהשמע אל הערב הב' ויחרד מאד ויתפלאו עליו כל הרואים תנועותיו וחרדותיו לאמר מה לך לדאוג כ"כ הלא ביתו עומד בקצה העיר הרחק מביתך ויען ויאמר הלא תדעו כי אני והוא חתומים על שט"ח כי שנינו קבלנו ערבות על עצמנו על חוב גדול וכל זמן שהוא על מעמד רכושו לא הי' לי לדאוג כ"כ כ"א על המחצה אבל עתה שרכושו למאכולת אש הלא יפול כל החוב עלי. הנמשל בעת באו ישראל לקבל התורה א"ל הקב"ה אני נותן לכם את התורה אלא הביאו ערבים טובים שתשמרוה ואני נותנה לכם א"ל הרי צדיקים שבדור הרי בנינו עורבים אותנו וכו' (מדר' שיר על מאמר משכני וגו'). ומעתה כ"ז שהצדיקים הזקנים היו בחייהם לא הי' אל הילדים לדאוג כ"כ כי הזקנים היו עשירים גדולים בתורה ומע"ט אכן עתה הלא זקנים משער שבתו ולכן בחורים מנגינתם כי לא יערב להם עוד להטיב להם בנגינתם אם השט"ח עומד חלילה לגבות מן הערב הב'. והדברים שדברנו בביאור מאמר בעטף עולל ויונק ברחובות קרי' הלא הם כתובים על ספר המקונן ע"ה (ירמי' ט') התבוננו וקראו למקוננות וגו' כי עלה מות בחלונינו בא בארמנותינו להכרית עולל מחוץ בחורים מרחובות כי הנה משפט האדם בהזדמן שערורי' בעולם הוא משגיח על הילדים ונותן עליהם שבעה עינים שישבו אך בבית ולא יתראו ברחובות העיר פן יפגעם ח"ו מן המקרים המתרגשים כמבואר (ב"ק ס' ב') על מאמר (ישעי' כ"ו) לך עמי בוא בחדריך וסגור דלתך בעדך חבי כמעט רגע עד יעבר זעם כי זאת סגולה גדולה להתעלם מן העין השולט בחוצות שהוא מקום פנוי אבל הנה זה משל נמרץ על הבטלה כי אין הצלחה בבטלה כמאמר (כתובות נ"ע) שהבעלה מביאה לידי שעמום כי שם משכן כל פגע. ולכן מחויבים אנחנו להסגיר את הילדים והבחורים בחדרי תורה והיא מגינה ומצלי עליהם ועלינו לכן החריד ירמי' ע"ה כל החרדה הזאת ואמר כלו בדמעות עיני וגו' על שבר בת עמי בעטף עולל ויונק ברחובו' קרי' והמה בטלים מן התורה וזהו כי עלה מות בחלונינו וגו' להכרית עולל מחוץ בחורי' מרחובו' אחר כי יעזבו הבהמ"ד ויצאו לחוץ והמה מתהלכים ברחובו' הלא המה נכונים למועדי רגל ומ"ש כי עלה מות בחלונינו

(תמז) המשל בזה ע"ד ההבדל אשר בין בע"ח הבא לבית הלוה לתבוע חובו ובין הגנב הבא אל הבית לגנוב כי הבע"ח הבא בבואו לתבוע חובו הוא הולך דרך הפתח אל האכסדרה ומהאכסדרה אל חדר החיצון ומשם אל הפנימי עד שהוא בא לפני בעה"ב ומציע לפניו השטר שהוא חתו' עליו