משלי יעקב שטז

נאבד אבל אם אין לב הבן על אביו מאומה אינו חושש על העדרו אז אינו נאבד כ"א אביו אבד. וזהו הצדיק אבד והטעם ואין איש שם על לב ואמר עוד יבוא שלום וגו' ואתם קרבו הנה בני עוננה וגו'

(תמג) משל לנער הי' מכעיס לב אביו מאד וכאשר הניף ידו עליו להכותו באה אמו והצילו מידו פעם נזדמן אל אמו איזה נסיעה אז קרא אל הנער ואמר לו עתה בוא בני עתה אעשה לך מה שלבי חפץ. הנמשל מבואר (משלי ט"ז) חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה ובס' הזהר (קרח) קע"ז) משל לא' שהוא כועס מכניסין בנו הקטן לפניו ומחמת אהבתו משתכח כעסו כך חמת מלך מלאכי מות אבל איש חכם יכפרנה כי כל זמן שהצדיק בעולם למענו יכבוש כעסו ולא יעשה דין בהחוטאים לפניו לזה אמר הצדיק אבד וגו' יבוא שלום וגו' כלומר הצדיק הלא חלף הלך לו ועתה ואתם קרבו הנה בני עוננה

אמנם במקום אחר אמר הנביא נגד אנשים כאלה הבלתי משימים לב על אבדת הצדיק וכה דברו (ירמי' כ"ב) אל תבכו למת ואל תנודו לו בכו בכו להולך

(תמד) המשל בזה ע"ד מי שהולך לקבץ נדבות בעבור פדיון שבוים. ובא אל איש כילי שיתן גם הוא נדבה ואין רצונו לתת נדבה ויאמר אליו הלא תדע כי גם אתה בעלילה זאת וגם עליך יעבור כוס וא"כ ראוי לך ומחויב אתה להשתדל בהצלתך וצריך אתה לתת כו"כ לא למען היושב בבית האסורים כ"א למענך עשה גם כי אתה עודך הולך בחוץ. אבל כי הנך נכון למועדי רגל. הנמשל זהו ממש מאמר אל תבכו למת ואל תנודו לו בכו בכו להולך ר"ל גם כי לא יתעורר לבכות על הצדיק שמת הלא ראוי לו לבכות על עצמו. גם כי עתה עוד הוא הולך ברגליו אבל הלא כבר נאמר (קהלת ט') כי גם לא ידע האדם את עתו כדגים שנאחזים במצודה רעה. והכוונה במשל זה כי אם תתפוש מבעה"ח לתוך המצודה אין זה אלא הכנה לעשות בו את אשר ברצונך לעשו' לא כן דגים הנאחזים במצודה זאת היא מיתתם כי בלא מים אין להם חיים וכבר כתבנו על מאמ' (איכ' ה') זקני' משער שבתו בחורי' מנגינתי

(תמה) למשל מי שגנבו מאוצרו הרבה תבואות. ובתוך כך הוא הולך על תלמי שדותיו וראה כי המה צנומות דקות ושדופות. אז הרבה לבכות במר לבו על הישן הנגנב ממנו אחר שאין לו תקוה על החדש ימי ימלא חסרונו. וזהו זקנים משער שבתו ועליהם לא הייתי מצטער כ"כ כמאמרם ז"ל על וזרח השמש ובא השמש עד שלא שקעו שמשו של עלי זרחו שמשו של שמואל הרמתי. אבל כאשר עיני רואות כי גם הבחורים שבתו מנגינתם ואינם מצפצפים בתורה אז אוי לי על שברי כי מי ירפא לי. וזהו ג"כ מ"ש (שם ד') כלו בדמעות עיני חמרמרו מעי נשפך לארץ כבדי על שבר בת עמי בעטף עולל ויונק ברחובות קרי' לאמותם יאמרו אי' דגן ויין היינו בראותו כי נערי ב"י פנו א"ע לבקש מחיתם ברחובות קרי' כי פרנסתם קשה עליהם מאד והעולם היו מסתפקים בזקנים היושבים בביהמ"ד אבל עתה הלא זקנים