משלי יעקב שטו

אך תבערת אהב' בוערת בקרבו לכן מיהר להצילהו אולם אם בבואו לעזרה אז פנה א"ע לאיש הריב ובשצף קצף הרים עליו מטהו להכותו הכה ופצוע מזה ידוע נדע כי רק משנאתו אותו עוררה רגשת נפשו להתקומם עליו לא לטובת רעהו ואהבתו. אמנם ההבדל בין העוזר מסבת אהבה ובין מסבת השנאה אשר על הב' כי העוזר מסבת אהבה בכל עת אשר יראה אוהבו יריב עם זולתו לא יבקר בין איש לאיש מי הוא איש ריבו רק עד מהרה ירוץ לעזרתו לא כן העוזר מסבת מתקוממו אם יקרה לאיש הזה ריב עם איש אחר לא אויב לו אז יעמוד מנגד כגבר אין איל. הנמשל מעתה המשך הכתובים כך היא כי הוא ית' אמר למשה פני ילכו היינו זעם אפו וחרונו המה ילכו אל העמים אשר עליהם ושלחתי לפניך מלאך וגרשתי את הכנעני וגו' והנחותי לך ר"ל רצוני והנחותי יהי' לך לבדך ע"ז השיב מרע"ה אם אין פניך הולכים ר"ל בעוד שלא תסור כעסך מאתנו אל תעלנו מזה זה בלתי ספק אבל אף אם תסיר כעסך מאתנו ותשלח חרון אפך בעמים האלה בכל זאת עוד לא יודע אם מצאנו חן בעיניך אני ועמך ובעבור אהבתך אותנו עשית זאת כי אולי מרשעת הגוים האלה שלחת בהם חרונך אבל שאר העמים אשר לא יחרה אפך בהם ולא שנאתים אולי תעמוד ברחוק תעלים מאתנו בעת בצרה אבל במה יודע איפוא כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך הלא בלכתך עמנו ואז אדע כי ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר ע"פ האדמה ר"ל גם מהזולת מהעמים הבלתי שנואים לך גם עליהם עלה נעלה נשכיל ונצליח מאהבתך אותנו

ויבכו בני ישראל את משה בערבות מואב שלשים יום ויתמו ימי בכי אבל משה. מדרש (ב''ר ק') ביעקב נאמר ויעברו ימי בכיתו ובמשה נאמר ויתמו ימי בכי וגו' אלא משה ע"י שלא הי' לו בוכים כתיב ויתמו אבל יעקב שהי' לו בוכים כתיב. ויעברו ימי בכיתו. ביאור זה כי אחרי מות משה היו ישראל הולכים לא"י אל ארץ טובה ורחבה ולא הי' לבם פונה אל בכי ומספד כי טוב נגד פניהם המנוחה והנחלה אבל במות יעאע''ה היו בוכים כי היו מעותדים לבוא בשעבוד קשה. וזהו מאמר (ישעי' נ"ז) הצדיק אבד ואין איש שם על לב

(תמא) למשל כי במות בעל תאוה יש לו בוכים כ"א הי' אוהב אכילה ושתי' ירגישו בהעדרו המוכרים מאכלים ומשקים לאמר הה כי נאבד מהם קונה זה ואם הי' אוהב מלבושים נאים ותכשיטין וכלי בית ירגישו בו מוכרי הדברים ההם ויתעצבו מאד לא כן במות אדם צדיק נזיר אלקים מכל מחמדי עוה"ז אין מוכר לו ולא קנה מאתו עליו אין איש שם על לב כי אין חסרון ומניעת הריוח לשום אדם. וזהו שאמר הצדיק אבד אשר רבותינו ז"ל בס' הזוהר (פ' בשלח) העירו כי הי' ראוי לומר הצדיק נאבד. אבל לדברינו יתבאר מאד

(תמב) למשל כי הנה אם יקרה איזה מקרה אל אב שנתרחק מאת בנו עליו יתכן לומר כי אבד את בנו ואצל הבן יתואר נאבד אבל כל זה הוא אם הבן נעצב על אביו ומתמרמר על העדרו אז יתואר אצלו נאבד