משלי יעקב שיד

שני שבטים ונולד יששכר חמור גרם ויט שכמו לסבול עול תורה ומעתה אם זבולון נותן לו ג"כ מה שנתנה אמו בעבורו לרחל דברים מקניני העוה"ז הוא ממש כמו קונה סחורה במעות ומוכרה במעות. וזהו שמח זבולון בצאתך ממה שיששכר באהלך פי' כי גדולת יששכר ועיקר מציאותו ג"כ מדברים שהם חיי שעה והם באהלך והבן

ולזבולון אמר וגו' עמים הר יקראו וגו' כי שפע עמים יינקו ושפוני טמוני חול. ביאור זה שמעתי מפי ידידי הגאון מו"ה ברוך מרדכי נ"י בשם אביו הרב מו"ה יעקב זלה"ה כי מאמר שפוני הוא ענין כסוי כמ"ש רש"י ז"ל על מאמר (מלכים א' ז') וספון בארז (חגי א') בבתיכם ספונים. וע"כ האני' נקראת ספינה כי היא מכוסה היטב שלא יבא בה מים ורוח

(תלט) ולמשל כי הנה ידוע דרך הספינות המביאים סחורה למחוז ונמל עיר המרכולת לוקחים בחזרתם סחורות הנצרכות בעירם כדי להשתכר כי ה' בחכמה יסד ארץ אשר במחוז זה יהי' פירו' וסחורו' שאינ' במציאות במחוז אחר למען אשר עי"כ יהי' ביד ב"א לעשו' מו"מ להביא ממקו' הזול למקו' היוקר וכאשר הספן אינו מוצא או אינו רוצה לקחת סחור' בחזירתו להוליך למדינתו וספינתו כאשר תהי' חסרה ממשא שהיא צריכה לא תוכל ללכת ארחות ימים כי תהפוך אנה ואנה אז דרך הספן למלאות ספינתו חול ורגבי עפר ואבנים. הנמשל זהו שהבטיח ה' לזבולון כי שפע עמים יינקו ויוליך ספינותיו אל מדינות אחרות ותהי' השפעתו רבה כ"כ שלא יחסר כל בארצו ושפוני טמוני חול. ר"ל כי יוליך ספינותיו בחזרה לביתו רק באבנים וחול לא עם סחורות אחרות כי בארצו ימצא את הכל ושפוני כמו וספוני היינו הספינות יהיו טמוני חול יהיו מכוסים תוך המים על ידי החול לא ע"י סחורו' אחרות

ואת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר לזרעך אתננה הראתיך בעיניך ושמה לא תעבור. כבר כתבנו בזה דברים נכבדים למעלה סוף מסעי ובקול יעקב (איכה ג') על מאמ' השביעני במרומים וגו' אך עתה נוסיף דברים בהמתקת הענין כי מאמר לזרעך אתננה מורה שהקב"ה מלא שאלת מרע"ה שהוא בעצמו ובכבודו יוליכם ויתן להם את הארץ לא ע"י מלאך והקב"ה הבטיחו (שמות ל"ג) ויאמר פני ילכו והניחותי לך ויאמר אליו אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה ובמה יודע איפוא כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך הלא בלכתך עמנו ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה

(תמ) המשל בביאור הכתובים האלה נראה כי ינצו אנשים יחדו ואיש בא לעזרת א' מבעלי הריב במה יודע איפוא הסבה אשר הסבה את לבב האיש הזה לבוא אם אהבה עזה אשר יאהב את האיש הזה בא לעזרתו או אולי משטמה רבה אשר בלבבו על השני היא הניעה אותו לקום כאויב נגדו אבל לא מאהב' רעהו. אמנם המבחן בזה אם בבואו לעזרה לא הרים ידו להכות את השני אך ברב אונים ואמץ כח הציל את רעהו מיד עושקו והוסיף עוד והושיט לו מקל חובלים שיעשה בו כרצונו מזה נדע כי אך