משלי יעקב ל

לעיר גדולה ראו חניות מוכרות בגדים לרוב אמר הזקן מה מאד כלתה נפשי לקנות לבני בן זקונים איזה בגד נאה ומשובח אבל יראתי פן לא יזדמן כמדו אמר הב' אני אקח ב' וג' מהם אמר לו הזקן מה תעשה אם לא יהיו מוכשרים לבניך אמר לו אתה לאשר אין לך כ"א הבן זקונים הצדק אתך כי משכח ידך מלקנות כי אם לא יהי' כמדו למי תלבישהו לא כן אני כי חנני אלקים בכמה ילדים צעיר ורב וגם צעיר אנכי לימים ואם לא יוכשר לא' יוכשר לשני או להבנים אשר יולדו

הנמשל כי כל אשר פעל ית' את אבינו אע"ה שמר לדורות הבאים אחריו וע"כ ברצותו ית' לשפוך על סדום סוללה. אמר המכסה אני מאברהם וגו' והרצון לגלות אל אזני אברהם עבור יתפלל עליהם. והגם כי ידע ה' כי אין מקום לתפלתם עליהם כנודע עכ"ז לא הי' ח"ו לריק ולא שבה ריקם כי ארשת שפתיו לא מנע ה' ופעולתו תעמוד לדורות וזה שסיים ואמר ואברהם היו יהי' לגוי גדול כלומר הלא יוליד רבות ע"כ גם אם עתה אין תועלת בתפלתו תועיל לדורות הבאים והבין: ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה כי רבה וחטאתם כי כבדה מאד לכאורה מלת כי הראשון אך למותר

(כג) ובמשל נבין הענין עם מה שנודע מחילוקי טבעי בני האדם ודתיהם כי שונות זמ"ז יש אשר מעודו לא נסה בסבלת המכאובות והתחלואות אף לא חלו בו ידים ולא שמע קול נוגש מעולם ומשפטו אם יתן אדם ידו עליו יפער פיו ויצעק הוי הוי וישמיע בחוץ קולו כאלו הכהו מכה רבה. אך אם אמנם כי יחרץ לשונו וירעים בקול, מקולו לא יחת אדם ולא יחרד לבוא אליו לראות ברעתו מדעתו כי מטבעו כן הוא להיות צועק וגונח ואין רע. לא כן האיש אשר עדו ועברו עליו כמה פגעים וקורות מכאיבות לא יהי' נשמע שאגתו בלתי אם תכבד עליו מכת מכהו למאד לכן אם יתן בקולו רבים יחרדו לעומתו ויאתיו אליו מידעם כי אין מטבעו להיות כ"כ מר צורח אם לא כי נגע בו חרב עד הנפש וכמו כן בדבר שבממון בעשיקת הנעשקים ראינו ג"כ הבדל הזה כי האדם הישר אשר מעודו לא פגע בשל אחרים כל מאומה בכמוהו אם יגזול אדם ממנו דבר יהי מה יהי' נפשו ירעה לו וירבה בזעקה לא כן האיש אשר ידיו דמים מלאו לעשוק אהב אם לפעמים יהיה הוא עשוק מאחרים הוא לא יצעק זולת על דבר גדול והשומע בקולו יבחון כי לא דבר רק הוא

הנמשל עד"ז עצמו הי' ענין הסדומים כי כלם גזלו וחמסו איש את רעהו ואיש את אחיו כנודע וא"כ ודאי כי לא הי' מדרכם לצעוק כ"א על רעה רבה. וזהו צעקת סדום ועמורה כי רבה כלומר אם בסדום יזעיקו מרה כל כך באין ספק וחטאתם כי כבדה מאד עד כי אין מקום להכילם. הנה נא הואלתי לדבר אל ה' ואנכי עפר ואפר במדרש אמר הקב"ה אתה אמרת ואנכי עפר ואפר חייך אני נותן לבניך ב' מצות בהם אפר פרה ועפר סוטה. כדי לקרב הדבר מעט אל הפשוט איככה נמשך הצטוות ב' מצות אלו מסבת מאמרו ע"ה ואנכי עפר ואפר

(כד) משל א' עשה משתה גדול והזמין קרואיו. והי' ביניהם איש ישר נקי וצדיק