משלי יעקב שט

לחיותנו אל גויתנו ואדמתנו כי אנו רעבים גם צמאים אל כל צרכי הגוף ואם נבקש צרכי הגוף מה נעש' בבואנו אל בתינו כי נפשנו חסרה מכל. זהו מאמר המשורר ע"ה מתאונן ומתמרמר על היום הנכבד הזה הראוי להרבות בו תפל' ותחנונים ולשאול על צרכנו נאנח ואמר אוי לי כי פגעתי את היום הנבחר הזה בארץ צי' ועיף בלי מים ואנו צריכים למלאו' אמתחות תפלותנו בר ולחם ומזון להחיות את גופותנו מחסר וכפן מי יתן אשר כן בקודש חזיתיך פי' אם היינו פוגעים העת רצון אשר ביום זה במקום הקודש בציון וירושלים מקום לא תחסר כל בו הלא היינו מבקשים לראות עוזך וכבודך. ומה נאמר אנחנו כי עלינו נאמר (דניאל ט') הטה אלקי אזנך ושמע וגו' כי לא על צדקותנו אנחנו מפילים תחנונינו לפניך כי על רחמיך הרבים כי הסימן היותר קשה אל החולי המור' על סכנתו ועל מכתו האנושה כאשר אינו מרגיש במכאובו

(תכח) למשל רופא בא אל החול'. ויהי כראות החול' את הרופא קראהו אל מטתו וא"ל הלא אתה חייב לי מאה זהובים ולמה לא תחזיר לי. אז הרופא לא יתן לבו עליו לעיין בו אולי ימצא תרופתו כי הלא לעינים ראה סכנתו העצומ' עד שאינו מרגיש עוד ואינו מבקש את פני הרופא שיחמול על נפשו. הנמשל הוא מאמר דניאל אל ה' ית' רצונך לראות שוממותינו איך אנחנו שוממים ברוחנו ונפשינו הלא בזאת תרא' במה שאנחנו מתפללים לפניך רק על צרכי גופינו ואין קורא בצדק כמאמר (ישעי' ס''ד) ואין קורא בשמך מתעורר להחזיק בך פי' אין מתעורר לבקש שיעזרהו ה' להתחזק בו בעבודתו. וזהו הטה אלקי אזנך ושמע וגו' כי לא על צדקותינו אנחנו מפילים תחנונינו לפניך כי רק על רחמיך הרבים ע"ז אנחנו משימים כל מגמתינו בתפל'. הבט ימין ורא' איך כל דברינו אלה מבוארים במאמר הנביא ע"ה (ירמי' ט"ו) ויאמר ה' אלי אם יעמוד משה ושמואל לפני אין נפשי אל העם הזה שלח מעל פני ויצאו והי' כי יאמרו אליך אנה נצא ואמרת אליהם כה אמר ה' אשר למות למות ואשר לחרב לחרב ואשר לרעב לרעב ואשר לשבי לשבי וגו' כי מי יחמול עליך ירושלים ומי ינוד לך וגו'. וראוי להתבונן בכפל דבריו

(תכט) המשל בזה למלך שהיו בניו חולים מסוכנים ולפי תוקף מחלתם היו צריכים לקחת סמים חריפים מאד. אבל אביהם הרחמן כי נכמרו רחמיו על בנים היקרים לבלי למרר את חייהם בסמים מרים כלענה וראש כתב אגרות אל מדינו' רחוקות אולי נמצא שמה רופא מחוכם שבידו לרפאו' בסמים קלים והי' מרבה עליו מאד מוהר ומתן והשיג את מבוקשו ויבוא אל ביתו ונתן אל בניו מאכלים ערבים ומתוקים לחיך. אך עירב בהם איזי טיפים והי' המאכלים ההם רפואת תעל' גם אל התחלואים אשר הובררו לכל ההמון ולכל רופא שאין רפואתם כ"א ע"י סמים מרים כלענה. עכ"פ הרופא הזה מרוב חכמתו המציא ונתן לפניהם בשר מתובל מתבלין. יין הרקח. עסיס רמונים ואלו היו לארוכ' ומרפא. ויהי היום וקרב קצו של הרופא וחלה את חליו אשר ימות בה ובכ' המלך מאד ויתמרמר במרת נפש ויקומו עליו לנחמו מה זה תעצב כ"כ על הרופא הצרי אין פה אם רופא אין בארץ ויאמר