משלי יעקב רצג

עוד נרא' מאמר האזינה אל תחנוני באמונתך וגו' ואל תבוא במשפט וגו'. בהזכיר עוד מאמר (תהלים מ"ג) שלח אורך ואמתך המה ינחוני יביאוני אל הר קדשך וגו' ואבוא' אל מזבח אלקים וגו' ואודך בכנור אלקים אלקי

(תג) משל עיר אחת מרדה במלך ויצר עלי' בחיל כבד מאד עד לא יוכלו לצאת ולבוא להביא שבר רעבון בתיהם ותרעב כל העיר ללחם וראו כי אין להם דרך אחר רק לשוב להכניע א"ע ת"י אדוניהם אך בטרם נדברו בזה איש אל רעהו ובטרם הרימו נס ותתעלף נפשם עד כי שכבו לארץ שלא אכלו לחם זה כמה ימים והמלך וכל חילו עומדים סביב העיר וירא כי ארכו לו הימים ועוד לא נכנע לבבם הערל ויאמר מה לי לעמוד עוד וצוה להצית אש ולשרוף את העיר וכל המונה לבלי להשאיר מהם איש ויהי כי הגיע דבר המלך ודתו עליהם התחזקו בכל מאמצי כח לעמוד על רגליהם ויבכו בקול מר ויאמרו אדוננו מלכנו הלא לאמונה כי כבר שבנו מטעותנו כבר נהפך לבנו בקרבנו ועלה בהסכמה בכל אנשי עירנו לשוב אליך באמת בכל לב ונפש ולא תתפלא עלינו מדוע לא באנו אליך להכניע לפניך הלא מי ומי ההולכים כלנו הוזים שוכבים כל רוח אין בנו לכן אדונינו מלכנו נסה עלינו נס להתנוסס וצוה לקחת עגלות להרכיבנו בהם והביאנו אליך ותערוך לפנינו שלחן להחיות נפש עיף ויגע נרדם ונתעלף והחיינו נא מן המות הזה אז תראה האמת אז תבחין טוב לבינו ושלמות עבודתנו אבל היום הזה מה זה תתפלא עלינו. הנמשל כי הקב"ה כביכול ממתין על התשובה ואז יגאלנו ע"ז אמר האזינה אל תחנוני באמונתך וגו' כלומר לע"ע ראוי לך להאמין כי לבבנו טוב אליך ואל תבוא במשפט את עבדך כי לא יצדק לפניך כל חי כלומר לא תבוא עמי במשפט ולא תתוכח עמי לאמר הלא עוד לא ראיתי מי שיצדיק את מעשיו ע"ז התנצל ואמר כי דבר זה א"א עתה ואין כדאי להתעכב ע"ז בחנם יען כי רדף אויב נפשי דכא לארץ חיתי הושיבני במחשכים כמתי עולם ומאת אנשים כאלה מה תדרוש כי אין רוח באיש לאזור חיל לעמוד על משמר התוה"ק ע"ז בא המאמר שלח אורך ואמתך כלומר הלא נהפוך הוא עשה נא אתה הנסיון הזה ושלח נא מרכבו' כבודך (אורך הוא מלך המשיח ואמתך הוא אלי' איש האמת עי' ילקוט) וזהו שלח אורך ואמתך המה ינחוני יביאוני אל הר קדשך וגו' ואבואה אל מזבח אלקים אל אל שמחת גילי אז תראה האמת ואודך בכנור אלקים אלקי. והדברים ערבים

פרשת נצבים

והשבות אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך ה' אלקיך שמה. באור זה בהזכיר מדרשם ז"ל (שיר ב') הראני את מראיך הה"ד התיצבו וראו את ישועת ה' והדברים סתומים. אמנם דע כי כבר חייבו אותנו חז"ל (בילקוט תהלים כ') יענך ה' ביום צרה שיתפו צערי עמכם כמ"ש עמו אנכי בצרה. ופי' מלת עמו כלומר כלבבו. כי בקרב לבו ירגיש צער גדול על היות אנכי בצרה. וזאת