משלי יעקב רצא

הלא מעצמם הם מתקלקלים. הנמשל כי בהיותנו על אדמתנו כמה שומרים הי' לנו לשמור אותנו מכל סנהדרי גדולה וקטנה והכהנים בעבודתם היו מכבסים אותנו בכל יום פעמים בתמיד של שחר ותמיד של בין הערבים כמאמר (ישעי' א') צדק ילין בה התמיד ש"ש הי' מכפר על עבירות של לילה ושל לילה הי' מכפר על עבירות של יום וקרבן שבת ויו"ט ור"ח כל א' הי' פועל תקון גדול לקלקול הזמן שלא יגע בנו שום רע. ועתה חסרנו כל אלה שחה לעפר נפשנו ואיך לא ישלוט הרע בנפשותנו הלא מעצמה עלולה להפסד מסבת העדר הנקיון מהחלודה וקלקול הזמן וזהו זכר אני מה חלד

וזה מה ששאל (תהלי' י"ז) שמרני כאישון בת עין בצל כנפיך תסתירני מפני רשעים זו שדוני אויבי בנפש יקיפו עלי. פי' גם אם הרשעים אינם עושי' לי מאומה מן הרע אבל נפשי ונשמתי יודעת מאד הרעה הגדולה הנעשית לי על ידם והוא כי אויבי בנפש יקיפו עלי כי הנה בנפש האדם עצמו כמה אויבים יש לו כל כחות התאוה והגאוה שהאדם צריך ללחום עמהם לכבוש אותם כאשר הרשעים באים עוד אליו מבחוץ גם אלה שבפנים מתעוררים ומתחזקים

(שצט) משל א' בא לערוך מלחמה על מדינה ובא באנשים מעטים כי בטח כי יש שמה הרבה תושבים אשר מרדו באדוניהם ומצפים את יום בואו ויתחברו אליו לצאת בצבא על אויביו. וזהו אויבי בנפש יקיפו עלי פי' כי הרשעים הרוצים ללחום ולהתגבר עלינו אינם צריכים כ"א לפתות ולעורר את האויבים הפנימים אשר בנפש להגביר המדות הרעו' על השכל וכדי בזיון וקצף

ובמקהלות המתקנו בזה מאמר (תהלי' קמ"ג) ה' שמעה תפלתי האזינה אל תחנוני באמונתך ענני בצדקותיך. והנה מה שתפס בזה לשון אמונה לא ידענו כי דרך המבקש רחמים לומר האזינה ברחמיך או בגודל חסדך לא באמונתך. אבל המאמר יתבאר יפה ע"ד שכתבנו בק"י על מאמר (ישעי' ס') מי אלה כעב תעופינה וכיונים על ארובותי'

(ח) משל לא' שנאבד לו תרנגולת והלך לבקשה ויהי הוא בא אל שכן א' וירא כי היא עומדת ורגלה קשור בכרעי המטה ויאמר לו הלא התרנגול' שני היא הן קניתי אותה אצל פ' הנה זה לך האות כי שלי היא התר נא מעלי' חרצובות מאסורי' מבין רגלי' ותפתח הדלת לפני' ועיניך יראו כי מיד תעוף אל ביתי אל מקומה האמתי. כן ממש התוכחות ישראל עם הקב"ה כי הקב"ה מתרעם על העדר שלמותינו עתה ואנחנו אומרים כי שלמים אנחנו אתו ית' גם היום כבימי קדם ומה שאנחנו נראים כרחוקים ממנו הוא מפני כי אסורים ידינו במקומות פזורנו וזה לנו האות כי מדי יתיר ית' את חבלי נדחי' הלא מיד נרוצה אחריו בשמחת לבב אל המקום אשר הי' שם אהלנו מתחלה. וזהו מי אלה כעב תעופינה וכיונים על ארובותיהם. וזהו ממש האזינה אל תחנוני באמונתך לאמר גם כי עתה אין מעשינו רצוים ואין אנו ראוים שתשמע קולנו האמן לנו כי שלמים אנחנו עמך ואם הי' יכולת בידינו לא נגרע מעבודתנו דבר ולמען שלא יעשה הקב"ה מכ"מ ג"כ ויאמר הלא לאמונה כי יושיענו אבל לא