משלי יעקב רצ

מחסורו ומכל מין ומין תשבע נפשו ולא יצטרך לקנות מן השוק דבר ואז הלח' יסעדנו והיין ישמחנו. לכן בעת אשר דרכו היין היו עונים בקול הידד הידד ע"ש סופו לא כן אם אין לו שדות רק חלק מה בכרם אז מוכרח למכור את היין לקנות לחם לפי הטף ואז אין לו לנהוג בדריכתו רק כמנהג קציר שדה ומה מקום אז לענות הידד. וז"ש דהע"ה הלואי שלא ישתנה דבר ממנהג פעולת הבריאה רק להוציא לחם מן הארץ לא להוציא לחם מן היין כי היין ישמח לבב אנוש. וזמ"ש ונאסף שמחה וגיל מן הכרמל ובכרמים לא ירונן וגו' כי אחר אשר היין לא יהי' לשמחה אין מקום לרנן עליו וזהו ג"כ (ירמי' מ"ח) ונאספה שמחה וגיל מכרמל וגו' והטעם הידד לא הידד כי לא ישתו ממנו והשמחה לא לו תהי'

(שצו) המשל בזה לא' שנשא אשה והי' לה בנים מבעלה הראשון לימים עשה חתונה לבנה והיו העם שמחים ומרקדין מאד וקראו גם אותו לרקד ולשמוח ולא רצה באמרו הלא עיקר המנהג לשמוח על שמחת בנו כי הוא התהלה והודאה לאמר ככה תשמח באורך ימיהם ובבניהם אשר יולידו ובעשרם שישיגו אבל כל זה אם הבן הוא בני אבל זה הלא בן אשתי הוא והלואי שלא ישיג ממנו רעה ולא ימר לי חייתי אבל נחת ודאי לא אשיג ממנו כי לא לי יהי' הזרע ומי שעתיד לשמוח בו ישמח גם עתה. הנמשל גם זה הדורך אינו מבטיח נפשו לשתות היין מטוב לב כי הוא רואה בעצמו שמוכרח למכור אותו לאחרים והלואי ישיג ממנו לחם לשובע נפשו ולשמחה זו מה עושה

והפיצך ה' בכל העמים מקצה הארץ וגו'. המשורר ע"ה התפלל ע"ז ואמר (תהלי' פ"ט) עד מה ה' תסתר לנצח וגו' זכר אני מה חלד וגו' ביאור הדברי' כי הנה מקובל אצלינו כי העונשים אשר באים לנו מהי"ת המה רק

(שצז) למשל ע"ד אב הנותן לבנו סמים ותמרוקים למרק חליו להמציא לו מזור ומונע ממנו כל מאכל שמן וערב שלא יזיקו לו בימים שהוא מקבל הרפואות וא"כ ההבדל בין העונש והחמה אשר לאדון על עבדו לאשר האב על בנו כי הכעס על העבד הוא כעס עולם אבל כעס האב העליון ית"ש עלינו רק כמו כעס האב על בנו שהוא רק לשעה עד שיקבל הרפואות נראה ככועס אבל אחר שיפעלו הסמים פעולתם אז יתהפך הכעס לרחמי' גדולים והעונש לטובה והמרורות למעדנים אבל כל זה אם יתרפא הנער אולם כאשר ימאן משמוע אל תנאי הרפואות ולא יתנהג בהם במשפט הראוי לנצור א"ע מכל משמר הלא גם כעס האב יהי' כעס עולם וכעס אמת והיסורים יהיו אמתים אחר אשר כל מה שעשה לו לטובתו נהפך בידו כקשת רמי'. וזהו מאמר עד מה ה' תסתר לנצח פי' שיהי' כעסך כעס אמתי ונצחי אחר שלא פעל אצלינו מאומה ועדיין לא שבנו מטעותנו וזה שהוסיף ואמר זכר אני מה חלד

(שצח) למשל כי הנה כאשר יקחו מאת בע"מ כלי מלאכתו לעבוט עבוטו אם המלוה יעשה מלאכה עם הכלים האלה יפסידם וישחיתם ואם הם מונחים בטל אין אל הלוה היזק רק מה שהוא בטל מהם ואין כלי מלאכתו בידו אבל אם הוא בעל מלאכה יקרה והכלים יקרים מלוטשים ומשוחי' בכל יום שלא יתקלקלו ועתה המה מונחים אצל איש כפרי קבורים במעבי האדמ' הלא