משלי יעקב רפו

חטאים לפי חומרותם ועברתם כן יראתם. והם ארבעה חלוקי כפרה אשר זכרו חז"ל. וכל שיהי' צדיק יותר תגדל יותר יראתו וישקול הקלות כחמורות והקל ישקול בהיפך החמורות לקלות. וכל זה הוא בעת השלום. אבל בעת הדין והמשפט מחויב כל א' לגור ולפחוד מן הקלות כעל החמורו'

(שצ) משל א' בא וקבע לו דירה בעיר שאין לו בה קרוב וגואל. והי' מתירא מכלם לבד מהמוני דלת העם שאין לאל ידם לעשות עמו רעה מהמונם לא יחת פעם הי' לו מקרה עם רעהו ותבע אותו אל האסופה הנה בתוך משך ימי דינו הכניע א"ע בפני כלם אם דל ואם עשיר לאמר גם כי זה הוא פחות הערך עכ"ז יכול הוא להיות מן העודפים במחיי' על המזכים להכריע דינו לרעה והצטרפותו לבד די והותר. כן החודש הזה מזלו מאזנים כי בו שוקלים המצות והעבירות וא"כ גם הקלה שבקלות תוכל להכריע המאזנים לדון אותו לחוב ח"ו. וזה כי תצא מחנה על אויביך נגד הס"ס וסייעתו ונשמרת מכל דבר רע. וזהו מאמר (תהלים מ"ט) למה אירע בימי רע עון עקבי יסיבני לרמז שבימי הדין יהי' שוקלין הקלות כחמורו'

כי תדור נדר לה' אלקיך לא תאחר לשלמו וגו' מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת לה' אלקיך נדבה אשר דברת בפיך כי דרוש ידרשנו ה' אלקיך מעמך וגו'. וראוי להבין מדוע ידרוש ה' מאת הנודר וכי דבר חוב הוא הלא אינו רק ההבטחה לתת מתנה. וגם בב"א כאשר יבטיח א' לתת מתנה לרעהו ולא יתן לו האם ידרשהו ממנו כמו חוב גמור. אמנם דע כי הדבור בב"א למטה אין הדבור כ"א הכנה למעשה. אבל למעלה פועל הדיבור כמו המעשה כמחז"ל (קדושין כ"ח ב') אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט. וזהו ענין נודרים בעת צרה להגן עליהם המאמר והקבלה כאלו עשה הדבר בפועל כאשר מצאנו (תעני' ח') בימי ר' זירא גזור גזירה וכו' א"ל ר"ז נקבלי' עלן ולכי בטל הגזיר' נתענה התענית שנא' (דניאל י') כי מן היום הראשון אשר נתת את לבך להבין ולהתענו' וגו' נשמעו דבריך ואם הדבר כן אולי יקשה בעיניך מדוע יגדל החיוב לשלם הנדר. אמנם התשובה היא להשלים דבר בפיו

(שצא) המשל בזה כאלו לוה מא' חפץ יקר והוא נתן אותו מתנה אל א' מהשרים ואח"כ יבואו הבעלים לתבוע ממנו את החפץ הנ"ל והמלוה יזמין אותו ביד חזקה לדון בדבר לפני השר הנ"ל שישלם לו מחיר החפץ או ישיבנו לו ודאי יעשה השר כל הנגישות שישלם לו. גם כי זה הי' בעבור המתנה הנז' עכ"ז מה שנתן נתן. ומה שלוה מזה מחויב לשלם. הנמשל זה הנודר הי' בעת צרה ולוה מן הדיבור ונתן מתנה אל הקב"ה לפייס הדין שלמעל' והשלים החוב. ואח"כ יש עליו חוב להשלים דיבורו כמאמר לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה. וזהו כי תדור נדר לד' אלקיך לא תאחר לשלמו כי דרוש וגו' וכי תאמר הלא מתנה הבטחתי לזה ביאר ואמר כי כדבריך כן הוא כי עלי אין עליך חוב מאומה. כ"א אתה חייב להשלים פעולת הדיבור וזהו מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת לד' אלקיך נדבה אשר דברת בפיך פי' כי אצל הקב"ה