משלי יעקב רפא

מאומה אז כל הנהגתו לצדקה תחשב לו ככל מצות התורה וזהו ולבלתי סור מן המצוה וגו' היינו שיהי' בזה רק כעוסק במצוה

עוד יתכן בזה כי הנה התורה גדרה על המלך ב' הפכים בנושא א' הרוממו' והשפלות כי הוא מחויב להיות בעיני עצמו שוה לכל נפש לבלתי רום לבבו מאחיו. וכבר קבלנו כי האדם צריך שידע שאין לו אצל הקב"ה כלום. ולמדו זאת ממרע"ה מי לנו גדול ממנו ולא בקש אלא מתנת חנם כי אין חובו' ב"א שוות זל"ז כ"א כל א' מה שהשיג מן הטוב

(שפג) משל חבורת סוחרים נסעו ללייפציג לקנות סחורה וכלם לקחו בהקפה לזמן ידוע ולא לקחו כלם בשוה רק זה לקח הרבה סחורה ועשה הקפה גדולה וזה המעיט הקפתו והאנשים האלה אין לא' מעלה על חבירו גם כי זה נוסע לביתו עם עגלה טעונה משא לעיפה עם סחורות הרבה וזה נוסע עם מעט כי הלא נפשם יודעת מאד שנשארו חייבים ומחויבי' לפרוע כפי מה שלקחו וזה שלקח מעט הוא חייב רק מעט וזה שלקח הרבה חייב הרבה. אבל כל זה הוא אם המה אנשים נאמנים ורצונם לפרוע מה שהם חייבים אבל אם דעתם שלא לנסוע עוד ללייפציג שלא להתראות עוד בפני הסוחר אז יש להם מקום להתגאות זע"ז. הנמשל לבלתי רום לבבו מאחיו כי ראוי לו לעשות חשבון עם נפשו אם קבל מהטוב הרבה יותר מכל אחיו הלא הוא חייב להקב"ה יותר מכל אחיו וא"כ בערכו הגדול הלא ידקדקו עמו בתשלומי עבודתו לפי ערך גדולתו. וזהו לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצוה וגו'. פי' כאשר לא יסור מן המצוה וידע בנפשו שהוא צריך להשתדל בפרעון חוב גדול שעליו אז ודאי לא ירים לבבו כי יבין וישכיל שאין לו מקום להתגאות על אחיו אם לא כאשר יסור מדעתו החוב ויסור יראת ה' מלבו ואין דעתו לפרוע אז יהי' לו מקום להתגאות

לא תוכל לתת עליך וגו'. הנה דוגמת לשון זה מצאנו עוד (תצא) לא תוכל להתעלם. לא יוכל העם לעלות על הר סיני (יתרו). וכל אלה נתפרשו יכול אתה אבל אינך רשאי. וקרוב לומר כי הפי' כפשוטו על העדר היכול' ומאמר שלפנינו הלא כבר אמרנו לפניך בביאור מספיק ומאמר לא תוכל להתעלם נרא' כך. לא תראה את שור אחיך וגו' נדחים וגו' ללמדנו דעת קדושים איך לבנות ולנטוע מדות יקרות בנפשותינו עד שתהי' כל מעשה וכל מדה נכונה לבית ונפשות לא חצונית כי כאשר ישנא את איש ידוע ויוכל להתעלם רק יכריח את נפשו מצד הגזירה שעליו בתורתנו הקדושה אבל אין תוכו כברו אבל הכתוב הזהיר אותנו כי צריך האדם לאהוב ממון חבירו כשלו עד שלא יוכל להתעלם כמו שלא יוכל להתעלם מהציל את שלו. וכן נראה לפרש גם מאמר לא יוכל העם לעלות אל הר סיני

(שפד) למשל אם יהי' לפני אדם מאכל ערב ושמן אבל הרופא צוה עליו והזהירו שלא יאכל ממנו לא נאמר כי אינו יכול לאכול כי הוא יכול ומתאוה לאכול רק אינו רשאי. וא"כ שני כחות הפכיות בנפשו והמה כלוחמים זע"ז התאוה עם הידיעה מפי רופא אכן אם הוכח במכאוב על משכבו עד