משלי יעקב כח

להבעה"ב והוא אודות הגמול והמשכורת המגיע לו ממנו. והנה ההבדל בין ב' עתים הללו היינו קודם השוואתם יחד אל העת שאחרי' הוא. כי האמנם גם מאז הי' עובד את בעה"ב והוא גם הוא עשה עמו טובה וחנות בהספקת מחסוריו אבל לא היו אז בגדר החויב זע"ז. ולא הי' נערך פעולת המשרת ממש מול מה שהושג מאת הבעה"ב. כי פעם הי' שירותו יותר על השגת גמולו ופעם להיפך. כי מעשה שניהם הי' עדיין אך ע"ד החסד והנדב' ועוד זאת כי לא הי' אז מקום אל ההקפדה והכעס גם אם לא הוטב שירותו לפני בעה"ב כי הלא איננו מחויב בהדבר עדיין וכן להיפך משא"כ אחר השוואתם כי אז כתבו בספר וחתום עדים על אודותם זע"ז. ותכבד ההקפדה אם יעבור עליו לכל דבר כי כן קיימו וקבלו עליהם: הנמשל הוא באברהם אע"ה כי ברוח בינתו הכיר את בוראו מעצמו ובא להסתפח אל כהונת ה' ולעמוד על משמרתו ועבודתו רק מהשכלתו ובר לבבו אשר נדבו רוחו אותו. והאמנם עדן לא הי' מגיע לו שכר מהשי"ת על מעשיו הטובים כי לא צוה אותו אלקים דבר. עכ"ז בהשקפתו ית' על אוהבו הנאמן כי תחת מסבות יתהפך כמקרה הכבשן אש. ומלחמות מלכים וזולתם. עמד על ימינו לעזרו להחיש מפלט לו. אבל הצלתו היתה אך ע"ד חסד ונדבה ואז לא הי' נערך עבודתו מול השגתו מהשי"ת כי הוא ע"ה עבד בחנם מנדבת לבו כענין הכתוב ומצאת את לבבו נאמן לפניך. והקב"ה גם הוא עשה עמו טובה וחנות לעתים מיוחדים. וזהו שאמרו ז"ל לפי שהי' אברהם מתפחד ואמר ירדתי לכבשן האש ונצלתי כו' תאמר שקבלתי כל שכרי בעוה"ז אמר לו ית' אל תירא אברם אנכי מגן לך כל מה שעשיתי עמך חנם עשיתי עמך כלומר כל הטובות שגמלתיך לא הי' חלף עבודתך כי הלא לא הפקדתיך על משמרת עבודתי רק אתה מצאת את לבבך הנאמן לעמוד לפני ולשרת בשמי. ולמה אחשוך גם אנכי מהושיעך בצר לך ע"ד הנדבה והחנות

עוד זאת כי מאז החל אע"ה לבוא לגשת נוכח פני ה' ולשרת לפניו מהערת עצמו לא הי' עודנה מקום להקפיד עלי'. גם אם הי' נגרע ממנו דבר מהמצות אשר על האדם לעשותם. אחר שאיננו מחויב בם. אבל אחרי כי הגיע אל תור זקנתו וראה בו ית' כי לא חסר את נפשו כל מאומה מהעבודה המאושרה אליו ית'. אז בו חשק ה' לקרבו אל המלאכה לעשות אותה וכרת עמו הברית להיותו עבד נאמן בבית ה' ויעד לו השכר בעבודה שיעבוד עמו. ומאז נפל עליו החויב בלי להפיל דבר מכל אשר יעבור תחת הברית הכרותה אתו. וכן ה' ית' לא יחסר ולא יותר מאומה כ"א לעומת פעולתו לפיהם ישוב גמולו. וזהו דברי הכתוב ויהי אברם בן תשעים ותשע שנה וירא ה' אל אברם ויאמר אליו אני אל שדי כביכול כאשר בעה"ב ברצותו להתודע א"ע אל אשר יקחנו אל ביתו לשרתו יאמר אני אני הוא אשר לאל ידי לתת לאשר ישר בעיני כאות נפשי. וזהו אני אל שדי התהלך לפני כלומר מהיום שכור שכרתיך לעבוד עמדי והי' תמים כלומר אך עתה אין נגרע מעבודתך דבר ואמר ואתנה ברית בני ובינך כלומר נכרתה ברית על מה שאנכי אשיג מידך ממשמרת עבודתי. וזהו ביני וגם אשר