משלי יעקב כז

חושים לשלחך להגיד לי ולהודיעני הדבר אם לא כי לבבו יבין אשר בעמל נפשי בחיפוש הגניבה עוד בידי למצוא אותו. והנה עתה ביאתך הוא ענין מתנגד לעצתך הנבלה. הנמשל הוא כי כל כוונתו ית' בשלחו אלינו נביאו להגיד לנו בשמו דבר הנבואה הוא אך למען נחפש על מוצאה ומאין תבוא לבקר אחר העילה המסבת הנבואה ולשרש אחרי' עם שובנו עדיו ית' בתיקון המעות. והן עד"ז ממש שלח הקב"ה את ישעי' הנביא לחזקי' ע"ה לאמר צו לביתך כי מת אתה ולא תחי' על שלא עסק בפו"ר וכשמוע חזקי' את דבריו אמר א"כ הב לי ברתך וישעי' ענהו כבר נגזרה גזירה ע"ז אמר לו חזקי' בן אמוץ כלה נבואתך וצא כי הלא לך לב לדעת אשר עוד לאל ידי למלא חסרוני. ולהפריע החזיון המיועד. כי לולא כן למה זה שלחך ית' אלי על חנם ולמה לו להודיעני. אם מכבר הדבר מוחלט. והנה עתה יופיעו דברי הילקוט הנ"ל. כי ברצותו ית' להודיע את אברהם על אודותיו ואין עוד נביא' היתה מחכמתו ית' להודיע ע"פ כסילי ומזרות השמים ומשמשיהם והרצון בזה הי' למען יבקש מלפניו ית' על בנים. וכמאמר ז"ל למה היו אמותינו עקרות מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתם של צדיקים. לכן הראה אלקים אותו בכוכבים שאינו מוליד. ואברהם הבין ג"כ שהוראת הכוכבים חוק הוא שאין לעבור על גבולו. וזהו שאמר נסתכלתי באצטגנונית שלי וראיתי שאין אני מוליד ע"ז אמר לו ית' צא מאצטגנונית שלך כלומר לא ידעת ענין הוראת הכוכבים כי אדרבה אתה הראת לדעת ולהשכיל ההיפך. וזהו מאותו כוכב שאתה רואה שאין אתה מוליד אני מראה לך שאתה מוליד כי אם כדעתך למה לי להראות ולהודיעך דבר אשר לא תחליפנו ולא תמירנו

אל תירא אברם אנכי מגן לך לפי שהי' אברהם מתפחד ואומר ירדתי לכבשן האש ונצלתי כו' תאמר שקבלתי כל שכרי בעה"ז אמר לו הקב"ה אל תירא אנכי מגן לך כל מה שעשיתי עמך חנם עשיתי עמך כו' עכ"ל המדרש. והנה לכאורה המאמר הזה הוא ענין מתנגד למאמרם ז"ל כל האומר הקב"ה ותרן כו' ונאמר בהבנת הענין

(כ) משל לאחד הבא אל עיר נכרי' אל בית נדיב ושוע. לבקש מלפניו לתתו משרת בביתו. אמר לו העשיר לא אוכל כי הלא נכרי' אנחנו. אנכי עדן לא ידעתיך אם אתה איש משכיל ומצליח לעניני ועסקי. וגם אתה לא ידעתני עם תהלוכות ביתי האנכי טוב לך. והנה לרוב הפצרת האיש אמר לו העשיר אם יש את נפשך תשב אתנו איזה זמן תאכל בלחמי. ובין כך תראה ותתבונן בעסקים אשר לי בבית או בשדה. ועתה גם אתה בעתים הנאותים בהזדמן דבר לפניך תעשהו ובו אדע זריזותך והשתדלותך. או אז נשתעה יחד אודות מבוקשך. ויעש כן. והנה אחר זמן ידוע הוטב הדבר לפני שניהם ולקחו העשיר לשרתיהו ואת ביתו וקצב לו שכרו. ויכתבו בספר כל הנעשה בין שניהם באודות העבדות אשר עליו לעשות לבעליו ואודות המשכורת המגיע לו ממנו ומתחלה נכתב אשר בין הבעה"ב ובין המשרת היינו את שהבעל הבית צריך להשיג ממשרתו מהעבודה והשירות כפי הצורך אליו. ואח"כ אשר בין המשרת להבעה"ב