משלי יעקב רעו

לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך וגו'. מה מאד ראוי להתעורר מדוע בחר הכתוב להזהיר רק על השלילה יותר מהצודק הי' להזהיר על החיוב להפליג דבר הנתינה בפועל מידו ליד עני. אמנם דע כי עינינו רואו' משפט העני והעשיר כפי המבואר בפרשה שלפנינו אשר העני יש לו כמעט מן הדין על העשיר שיפרנס אותו. כמ"ש וקרא עליך אל ה' והי' בך חטא ועכ"ז אם יזדמן שיקח העני מאת העשיר כל מאומה שלא מדעתו הלא ענוש יענש כדין גנב ואלו הב' דברים כמכחישים זא"ז אבל הבט ימין וראה כי רבותינו הקדושים כבר האירו עינינו באור חכמתם. ברוך שבחר בהם ובמשנתם כי הם אמרו (אבות א') יהי ביתך פתוח לרוחה ויהיו עניים ב"ב. המובן מצחות לשונם כי הם ז"ל המליצו הדברים

(שעו) למשל ע"ד עני מוכר פירות בשוק ומתפרנס מזה. אבל במקום דירתו אין הקונים מצוים כי הוא שוכן באלוני מוריד העיר בקצה המחנה. מהו עושה הולך ועושה לו סוכה בין החניות של העשירים אצל בית עשיר מוכר משקים ומאכלים אשר רבים מצוים שמה ושם גם הוא יכול למכור מעט פירות שבידו. ובזאת העשיר אינו נותן משלו אל העני הזה מאומה רק בהניח לו מקום אצל ביתו בזה הוא נותן לו מחיתו. ובהיפך כאשר יעצור על ידו גם כי לא יקח משל העני כלום הוא חותך לו פרנסתו. הנמשל כי העני סבת פרנסתו ומזלו קשה מאד ושלולים ממנו. אבל העשיר מזלו טוב מן השמים לקבל שפע רצון ואם יתנדב העשיר לתת אל העני לחם רעבונו בכל שבוע. ובהגיע יום הכסא יקרא אל ה' לכתוב אותו בספר פרנסה וכלכלה שיהי' די מחסורו מה שהוא צריך בכל שבתו' השנה ויכלול בזה גם מה שנותן אל העני בקביעו' ובקל יגיענו די מחסורו. וא"כ העשיר אינו נותן משלו מאומ' כי הקב"ה משפיע עליו גם חלק העני. ואין זה כ"א שפרנסת העני עוברת על יד דרך ביתו. כי בר"ה הי' כולל כל צרכיו וכל הוצאותיו והעני לא השיג חלקו מלמעלה כ"א דרך ידו ולו ית' נתכנו פלילו'. וזהו מאמר יהי ביתך פתוח לרוחה כי מה איכפת לך אם העני יהי' כלול בבני ביתך. וזהו ויהיו עניים ב"ב ולך לא יחסר על ידיהם דבר. וזהו לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך כאותו שנא' בו ולא נתן סיחון את ישראל עבור בגבולו והכפיל ואמר כי פתוח תפתח את ידך וגו'. כלומר הלא תהי' רק פותח לבד מה שתהי' ידך פתוח' שתעבור השפעת העני דרך ידך ולא יותר

נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו וגו'. להמתיק המאמר נקדים דבריה' ז"ל (ש"ר מ"א) לך ה' הצדק' ולנו בושת הפנים מהו כן א''ר נחמי' אפי' בשעה שאנו עושים את הצדק' מביטים אנו במעשים שלנו ויש לנו בושת הפנים אין לנו שעה שאנו באים בזרוע אלא בשעה שאנו מוציאי' את מעשרותינו שנאמר כי תכלה לעשר וגו' מה כתיב בסוף השקיפה ממעון קדשך מן השמים וגו'. והמאמר צריך ביאור מה הי' קשה להם ז"ל במאמר לך ה' הצדקה ובמה נתישב הפסוק ובמה גדול כח המעשר מן הצדק' עד שהפליגו ואמרו אין לנו שעה