משלי יעקב רעג

מפסיקין בקללות אלא א' קורא את כלם וכו' שנאמר (משלי ג') מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו אל תעשה את התוכחות קוצין קוצין. וראוי להשכיל למה לא נפסוק בקללות ולבוא אל הביאור נתעורר עוד על מ"ש בסמוך אמר הקב"ה לא לרעתם נתתי להם ברכות וקללות אלא להודיעם איזה דרך טובה שיבחרו אותה כדי שיטלו שכר מנין שקרינן בענין ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה. והדברים סתומים וחתומים. אמנם יבואר

(שעב) למשל א' שנפל בנו למשכב בא אליו הרופא ואמר כי הוא צריך לקחת על הקאה התחיל האב מספר לפניו טבע הילד לאמר כי הוא רפה המזג עד מאד רך וענוג לסבול קבלת הסמים ענה הרופא ואמר תדע כי גם אנכי בחנתי בנתי אותו ואת מזגו מיד בבואי אליו אך עכ"ז ההכרח אליו להצלתו ורפואתו מחויבים אנחנו לעשו' כי הוא צריך להקיא עשר פעמים ויאמר האב אבל זאת עשה עמדי כי תראה למעט בסמים כל מה שאפשר ויען הרופא הלא כבר אמרתי לך כי אני מכיר בו שאין בכחו לקבל רפואות ולא אהי' עליו למעמסה אך מהר תנה גליון ועט סופרים וארשום עליו הסמים העלולים אל הקאה. ויהי כי התחיל לכתוב לא זז ידו עד אשר מלא את הגליון לארכו ולרחבו והאב בראותו זאת הפציר בהרופא לאמר חדל נא האם בני יקר יקבל הסמים הרבים האלה ענה הרופא בחכמתו הלא לאמונה כל יותר שאכתוב עוד תמעיט קבלתו אך שבה אתי החרש והביטה והאב בע"כ צוה אל המשרת ללכת לבית הצרי להביא הסמי'. והנה הנער בא וכנפי כסותו מלאים חבילות חבילות סמים ועשבים שונים והאב ראה ולבו עליו דוי. הרופא הזה לקח לו את החבילות וצוה להציב לו שלחן אצל המטה אשר הנער שוכב עלי' ושם התחיל לחתוך העשבי' ולכתוש הסמי' והנער בהריחו ריח העשבים וחיל מרירתם העלה באשם לפניו נתפעל כ"כ שהתחיל להקיא פעם ושתים והרופא כותש ושוחק עוד ודוכה במדוכה ועשן העשבים עולה עוד באפו והוא מקיא עוד לעומתם עד אשר השלים עשרה פעמים אז אמר הרופא להסירם מעל פני הנער ויאמר אל האב עתה ראה אחי אם לא כאשר דברתי כן עשיתי כי אם הי' בדעתי לתת לבנך סמים לא הייתי צריך אל רפואות רבות כאלה והי' די לבנך כף אחת קטנה או שתים אכן אנכי בחנתי את מזג הנער הרך שאין בכחו לקבל רפואות כל מאומה לכן הי' ההכרח אתי להרבות באסיפת הסמים ועריכתם למען אשר יתפעל ע"י הכנתם לבד. הנמשל כן העם הזה אם הי' רצון הקב"ה לזורר ח"ו מחלת נפשות ע"י הסמי' אשר פרט הכתוב בהתוכחו' הנה באין ספק הי' די בא' או בב' אם לא כי באהבתו ובחמלתו שיער את כח נפשותינו שאין בכחנו לקבל גם א' מהם אשר ע"כ מהצורך הי' להרבות בהם לרשום גליון גדול כזה צ"ח סמים למען אשר הקורא בהם יתפעל אך עם קריאתם ואסיפתם. וא"כ יפה אמרו אין מפסיקין בקללות אלא א' קורא את כלם בפעם אחת כדי להגדיל הקריאה באזני השומעים ואולי זאת תהי' לנו לארוכה ומרפא תעלה לא כן אם נחלק אותה לחלקים בקריאות הרבה לתת חלק לשבעה וגם לשמונה גברים לא יכבד על השומע ולא יתפעל מאומה. ומעתה עשה עמנו הקב"ה אך טוב וחסד במה שהרב' הקללו' כ"כ. וזהו מאמר' ז"ל לא לרעתם נתתי