משלי יעקב רעא

(שסט) משל לסגי נהור שהי' צריך להרחיק נדוד לבקש לו לחם רעבון ביתו ולקח לו כתב תעודה על עצמו כמשפט הממשלה לנסוע למדינ' אחרת (הנקרא פאס) וילך הוא עם משרתו המנהיגו. ויהי בבואם עד הגבול שאלו אותו על כתב המלך והסגי נהור הוציא מחיקו את הכתב שהי' לו להראותו לעיניהם ויהי כי קראו בו ויאמרו לו זה כתב תעודה שלך. ואי' תעודתו של השני השיב ואמר דעו נא אדוני כי אני קבלתי תעודה עלי גם על הב' אשר עמדי אבל קראו בו היטב ותראו שכן הוא וקראו בקול למען אשמע גם אנכי. ויעשו לו כן. ויקראו לפניו הנה מעיר פ' נוסע סגי נהור וכו'. ענה ואמר עתה ראו כי גם משרתי נכתב בכתב הזה. כי אחר אשר נכתב פ' הסגי נהור וס"נ ודאי לא יוכל ללכת לבדו והוא צריך למנהיג להוליכו ולשמרו. הנמשל כי באמת הקב"ה אמר רק את ה' אלקיך תירא. אבל איש ההמוני להיות כעור מגשש קיר אי' איפוא ידע הוא לירא מפניו ית' א"כ בהכרח גם מורא הת"ח נכתב בזה לרבות גם אותו והוא צריך להת"ח להורות לפניו מורא שמים. והבן

והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום לאהבה את ה' אלקיכם. הנראה בכוונת המאמר בהקדם מאמר. ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלקיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו ולעבוד את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך לשמור את מצות ה' וגו'. לטוב לך הן לד' אלקיך השמים ושמי השמים הארץ וגו'. וכבר התעוררו ז"ל (ברכות ל"ג ב') אטו יראה מלתא זוטרתא היא. ואולי יתכן כי הכתוב בעצמו בא להביננו עילת הדבר מה ה' אלקינו דורש מאתנו ליראה ולאהבה אותו. מה ענין האהבה והיראה ומה סבתם

(שע) למשל הלא המשרת אצל אדוניו אדוניו יתן מזונו ושכרו והוא עובד אותו ביום ובלילה ודאי מגיע לו שכרו ואין הבעלים דורשים ממנו שיעשה באהבה ויראה והאדם העובד את בוראו שבעים שנה בתרי"ג מצות דאורייתא וכמה מצות דרבנן ראוי הוא אל השכר חלף עבודתו אבל הנה גם האדון אשר לו עבדים הרבה ורואה איש עני ואביון הולך ערום ויחף ויקחהו לעבד לו הלא הוא מחייב עצמו לאהוב את אדוניו כי הלא עיניו רואות ולבבו יבין כי אין כוונת העשיר בעבור עצמו כי די לו במשרתיו הרבים הנכבדים ממנו כ"א לסבת חמלתו עליו אף שאין לו שום ידיעה בחכמת החשבון ובמעשה עוד יותר מזה עשיר ראה נער קטן יתום באין מנהל ומחזיק בידו ויאסוף אותו אל ביתו ויהי לו לאב ויאמר אליו אני אתן לך מזונות על שלחני ומלבושי כבוד ואתן לך עשרה אדומים לזמן וכל עבודתך אצלי שתהי' חבר אל בני הלומד אצל רב פ' אם הנער הוא משכיל ולו לב מבין כמה מאהבה ראוי לאהוב את בעליו כי כל עבודתו הלא לא פעל רק לעצמו וכל הנאה היא שלו לטוב לו כל הימים וגם מאכילהו ומשקהו לא חסר כל מאומה. הנמשל הוא הדבר בהעבודה הנכבדת במעשה תורה ומצו' אשר כל פעולו' המצו' רק לטובתינו ולחיותינו כמאמ' אם צדקת מה תתן לו לכן יפה הציע הכתוב ואמר ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה את